מהרחוב הפתוח נפנה ימינה ברחוב בנאי, רחוב האגס לשעבר. יעקב בנאי ובני משפחתו עלו מפרס בסוף המאה התשע עשרה. הם התיישבו בעיר העתיקה. הבן, אליהו בנאי, בנה את ביתו ברחוב ניסים בכר. בנו, מאיר, גדל והיה לסוחר בשוק. הוא עבר יחד עם משפחתו הגדולה לרחוב האגס, ועבד כל היום בחנות שמתחת לביתו. הדירה, ככל הדירות אז, הייתה קטנה והחיים התנהלו על מי מנוחות כפי שמתאר יוסי בנאי:
‘‘בית מלא ילדים. שמחת עולם על ראשם.
מטה בתוך מיטה בתוך מיטה בתוך
ריחות של שום וקינמון
של ספרי תפילה של מנורות נפט של חגים וזמנים לששון’‘.
עם השנים, עזבו ילדי המשפחה את הבית. חלקם התפרסמו בתחומי המשחק והמוזיקה והם מוכרים לכולנו. חזרנו לשוק המקורה. אפשר להמשיך איתו עד לרחוב יפו. נפנה מעט ימינה ומולנו יש מגדל ובו שני שעונים.
רחוב האגס אחד מעל לחנות הירקות, הבית ריק עכשיו וחשופים הם הקירות, אבל ספוגים הם זכרונות של חג, ריחות של יסמין וניגון ישן שלסעודה מזמין.
רחוב האגס אחד ליד מורטות העופות, ספרי קודש ישנים מצהיבים בארונות, ואין עצה ואין תבונה כנגד הזמן, הולך לו הגדול מגיע הקטן.
אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, ואזמין בה השתא עתיקא קדישא.
נהוריה ישרי בה בקידושא רבא, ובחמרא טבא דבה תחדי נפשא.
