אינדקס אתרים - יוחנן באנון

 

לשכינה הקדושה להבתו יכניס אלייך פנימה אהבתי יחידתי ואת! בכוח אהבתו תבערי כסנה המדבר ואורך יאיר האפילה בה מתהלך גופי כסומא. ואורך, להבתו תתפשט בבניך הישרים, הצדיקים, הנאהבים, הכאובים, המסתתרים, הנבוכים, המתביישים, בנייך כולם,

 

זוהר - פרשת פנחס - דף רנ"ז - תרגום מִצְוָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, קְרִיאַת שְׁמַע. וְיֵשׁ לָדַעַת שֶׁהוּא (הבורא יתברך) נִקְרָא חָכָם בְּכָל מִינֵי חָכְמוֹת , - ספירת החכמה וּמֵבִין בְּכָל מִינֵי תְבוּנוֹת, - ספירת הבינה וְחָסִיד בְּכָל מִינֵי חֲסָדִים, - ספירת החסד וְגִבּוֹר בְּכָל מִינֵי גְבוּרוֹת, - ספירת הגבורה וְיוֹעֵץ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, - ספירות תפארת, נצח והוד וְצַדִּיק בְּכָל מִינֵי צְדָקוֹת, - ספירת היסוד וּמֶלֶךְ בְּכָל מִינֵי מַלְכוּת, - ספירת המלכות עַד אֵין סוֹף. עַד (כתר) אֵין חֵקֶר. - ספירת הכתר וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּרָגוֹת, בְּאַחַת נִקְרָא רַחֲמָן, וּבְאַחַת נִקְרָא דַּיָּן. וְכָךְ בְּכַמָּה דְרָגוֹת עַד אֵין סוֹף. אִם כָּךְ, שִׁנּוּי יֵשׁ בֵּין רַחֲמָן לְדַיָּן. אֶלָּא קֹדֶם שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם נִקְרָא הוּא בְּכָל אֵלּוּ הַדְּרָגוֹת, עַל שֵׁם בְּרִיּוֹת שֶׁהָיוּ עֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת. שֶׁאִם לֹא בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם, מַדּוּעַ נִקְרָא רַחוּם, דַּיָּן? אֶלָּא עַל שֵׁם הַבְּרִיּוֹת הָעֲתִידוֹת. וּמִפְּנֵי זֶה כָּל הַשֵּׁמוֹת הֵם כִּנּוּיִים שֶׁלּוֹ, עַל שֵׁם הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ. כְּמוֹ כֵן בָּרָא הַנְּשָׁמָה בַּדְּמוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת עַל שֵׁם פְּעֻלּוֹת שֶׁלָּהּ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁל הַגּוּף, שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם קָטָן. כְּמוֹ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם נוֹהֵג בְּכָל הַבְּרִיּוֹת וּבְכָל דּוֹר כְּפִי מַעֲשָׂיו, כָּךְ הַנְּשָׁמָה כְּפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר. אוֹתוֹ אֵיבָר שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מִצְוָה, נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה לְגַבָּיו חֶמְלָה וָחֶסֶד וְחֵן וְרַחֲמִים. וּבְאוֹתוֹ אֵיבָר שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ עֲבֵרָה, נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה לְגַבָּיו דִּין וְחֵמָה וָכַעַס. אֲבָל לַחוּץ מִן הַגּוּף, לְמִי תִהְיֶה חֶמְלָה אוֹ אַכְזָרִיּוּת? אַף כָּךְ אֲדוֹן הָעוֹלָם, קֹדֶם שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם וּבָרָא בְּרִיּוֹתָיו, לְמִי נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן אוֹ דַּיָּן? אֶלָּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כִּנּוּיִים, וְלֹא נִקְרָא בָּהֶם אֶלָּא עַל שֵׁם בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם. וּמִפְּנֵי זֶה, כַּאֲשֶׁר בַּעֲלֵי הַדּוֹר הֵם טוֹבִים, הוּא נִקְרָא אֶצְלָם יְהֹוָ''ה, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וְכַאֲשֶׁר בַּעֲלֵי הַדּוֹר הֵם רְשָׁעִים, נִקְרָא אֲדנָ''י, בְּמִדַּת הַדִּין. לְכָל דּוֹר וּלְכָל בֶּן אָדָם כְּפִי מִדָּתוֹ. אֲבָל לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדָּה וְלֹא שֵׁם יָדוּעַ.

 

זוהר פרשת פינחס - רועה נאמן - נשמת משה רבינו שנגלתה לרבי שמעון בר יוחאי ... אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהַכָּבֵד הוּא מַדְרֵגָה שֶׁל עֵשָׂו. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. הוּא כּוֹנֵס אֶת כָּל הַדָּמִים, בֵּין הַצְּלוּלִים בֵּין הָעֲכוּרִים. וְלֹא מַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע. לֹא עוֹשֶׂה הַבְדָּלָה בֵּינֵיהֶם. הַלֵּב הוּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר, וְלֹא לוֹקֵחַ אֶלָּא הַמְבֹרָר וְהַנָּקִי שֶׁל אוֹתוֹ דָּם, כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת. וְאַחַר שֶׁנּוֹטֵל הַלֵּב, שֶׁהוּא יַעֲקֹב, הַמְבֹרָר שֶׁבַּדָּמִים, שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְנִשְׁאָר כָּבֵד, שֶׁהוּא עֵשָׂו, עִם הַפְּסֹלֶת - הוּא כּוֹעֵס עָלָיו בַּמָּרָה, שֶׁהִיא גֵּיהִנָּם, שֶׁנִּבְרְאָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִיתַת הַגְּדוֹלִים, וְהִיא נְקֵבָה הָרָעָה, אֵשׁ זָרָה, עֲבוֹדָה קָשָׁה, עֲבוֹדָה זָרָה קוֹרְאִים לָהּ. וּמִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנָּה מִתְעוֹרֵר כַּעַס לַכָּבֵד, פֵּרְשׁוּהָ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין שְׂרֵפָה וַחֲמִימוּת בְּכָל הַמַּחֲלוֹת שֶׁל אֶבְרֵי הַגּוּף אֶלָּא מִמָּרָה. שֶׁהִיא מַדְלִיקָה בְּשַׁלְהָבוֹת עַל הָעוֹרְקִים שֶׁל הַכָּבֵד וְרוֹצָה לִשְׂרֹף אֶת כָּל הַגּוּף. וְהִיא כְּדֻגְמַת הַיָּם כַּאֲשֶׁר הוּא כּוֹעֵס, שֶׁגַּלֵּי הַיָּם עוֹלִים עַד לָרָקִיעַ וְרוֹצִים לָצֵאת מִגְּבוּלָם לְשַׁבֵּר (להחריב) הָעוֹלָם. אִם לֹא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא לַחוֹלֶה כַּחוֹל הַמַּקִּיף אֶת הַיָּם שֶׁלֹּא יוֹצֵא מִשְּׂפָתוֹ - אַף כָּךְ הַשְּׁכִינָה סוֹבֶבֶת לַגּוּף וְסוֹמֶכֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מא) ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי.

 

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהַכָּבֵד הוּא מַדְרֵגָה שֶׁל עֵשָׂו. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. הוּא כּוֹנֵס אֶת כָּל הַדָּמִים, בֵּין הַצְּלוּלִים בֵּין הָעֲכוּרִים. וְלֹא מַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע. לֹא עוֹשֶׂה הַבְדָּלָה בֵּינֵיהֶם. הַלֵּב הוּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר, וְלֹא לוֹקֵחַ אֶלָּא הַמְבֹרָר וְהַנָּקִי שֶׁל אוֹתוֹ דָּם, כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת.

 

ברכת הצדיק - דע שכאשר הצדיק מברך אותך, יכולה פעולת הברכה לעשות את הפרי הרצוי לבקשת הברכה ע"י פדיון שתתן לצדיק, או ללומדי התורה. צדיק שמברך עושה פעולות נוספות מלבד הברכה שמברך את האדם בפניו, הבבא סאלי (הרב ישראל אבו חצירה), זיע"א, כאשר היה מברך אדם היה מקבל על עצמו סיגוף, לימוד, תענית לקיום ולמימוש הברכה וראינו בחוש כיצד ברכותיו מתקיימות, אדם שצרותיו הגיעו מעל ראשו שהגיע לבבא סאלי וביקש עזרתו לאחר שסיפר מסכת ייסוריו, הבבא סאלי אמר לו אני מברך אותך בכך וכך, רק דבר אחד אני מבקש שייתמו הצרות תבוא מיד לספר לי, הבבא סאלי קיבל על עצמו 40 יום תענית לצורך האדם הסובל, לאחר מספר חודשים הגיע האדם שוב לבבא סאלי בעינינו של מישהו אחר, שאל אותו הבבא סאלי ואתה, כיצד נגמרו צרותייך, אמר לו האיש, שלושה ימים לאחר שהייתי אצלך הכל הסתדר ב"ה בזכות ברכתך. לא רצה להביכו הבבא סאלי, כי הרי הוא התענה עוד 37 ימים שלא לצורך האדם. כך אתה!! כאשר אתה מברך מישהו, כדי שברכתך תתקיים קבל על עצמך משהו, סיגוף, לימוד פרק או שניים אמירת תהילים או כל דבר כדי להפיח רוח קדושה בברכה.

 

תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ. טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֵשׁ לָנוּ. שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה. כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ. שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ. וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם. וּלְוִים לְדוּכָנָם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם. וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

 

שער הכוונות - בין המצרים ענין בין המצרים והם כ"א (21) ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית (תקון רחל המופיע בכל הסידורים) וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד כי ינטו צללי ערב אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם וענין חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן ומכל שכן בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכיה ועליו נאמר שמחו את ירושלים כו' כל המתאבלים עליה: גם צריך ליזהר ולהמנע מלאכול בימים ההם שום פרי חדש ושלא ללבוש שום לבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו וכמו שנזכר ענין זה בספרי הפוסקים האחרונים וענין זה נוהג בשבתות ובר"ח אב:

 

להיות כלי לקדושה ולהרחיק הטומאה נחרב הבית, ואין לנו כהנים, ואין לנו אפר פרה אדומה, ודרכי הטהרה נעלמו מעיני העדה, אבל יש לנו ב"ה דברי חז"ל, דברי הצדיקים האמיתיים שלימדו אותנו כיצד לשמור על טהרה. אין בדברים שאכתוב משום ציווי, אבל חכם הרוצה באמת ובתמים להתקרב לקונו, להתרחק מטמטום השכל, מגשמיות מחניקה ומשמימה, להתקדש, להכין עצמו כלי לקדושה, להרחיק המזיקים ממנו ומצאצאיו ינהג במעט חומרות אלו וישיג השגות גדולת, ובעיקר שמחת הקדושה : כל יום, לפני תפילת שחרית יטבול במקוה טהרה ויכוון שטבילה זו לקדושה, אין היום אף מצוה שמקדשת ומטהרת את האדם כמו טבילה לפני תפילת שחרית, ברוך השם בכל רחוב או לידו יש מקווה טהרה לגברים, עם מקלחות, יתקלח תמיד לפני המקווה. ירבה ליטול ידיים 3 לסירוגין, סגולה להרחיק מחשבות רעות. יקדש ביתו בתהילים, פיטום הקטורת, משניות, תיקוני הזוהר לפחות חמישה עמודים מלאים בכל יום. לפני שינה יגרוס תיקוני הזוהר הקדוש ומדרש אליהו רבא ואליהו זוטא, שמסוגל לשמור על האדם בעת שנתו. יכוון בקריאת שמע על המיטה בכוונה גדולה ויאמר את כל סדר שמע על המיטה. ישתדל בכל מאודו לקרוא תיקון חצות, לבכות על גלות השכינה, לא יקפיד על מאומה בביתו ועל ילדיו גם לצורך חינוך, יעשה עצמו כועס ולא יכעס על מאומה כי הכעס הוא משכן הטומאה הוא פתח הגיהנם, לא יחלוק על אשתו בשום דבר בפני ילדיו ואחרים, וגם שיחלוק עליה, כשהם לבד ובכבוד רב ופיוס רב. יתפלל בכוונה עצומה ככל יכולתו, לא יגרום לשום מחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש, לא ידבר על אף אדם אין לטוב ואין לרע, רק במקום שיש נפקא מינה חשוב, ירבה ללמוד הלכות שמירת הלשון. יקפיד על מה שנכנס לפיו, בין בשתיה ובין במאכל, ובמקום של ספק, אזי אין ספק זה!!! לא!!! נכנס לגופי!!! ילמד שולחן ערוך והלכות בכל יום לפי הסדר, בעיקר הלכות הנוגעות לו ביום יום והלכות שבת. ירבה לשוחח עם הקב"ה בכל דבר שמעיק לו, בכל שמחה,. כלל גדול שיוויתי ה' לנגדי תמיד, לא יפסיק לרגע מחשבתו וקשרו עם בורא עולם. ועוד אפשר למצוא בהנהגות הצדיקים שהיו בכל הדורות ובזה בוודאי שיזכה לכל הישועות שהוא צריך לעבודתו בעולם זה. ואחרי שקראת כל זאת, שים לב למקטרג שפוסל בראשך את רוב הדברים הנאמרים לחומרה בכל מיני תירוצים במקום שהכי קל שם אתה יורד ובמקום שהכי קשה שם אתה עולה, כמו נסיעה באופניים במקום שאין מאמץ אתה בירידה, ובמקום שיש מאמץ אתה בעלייה!!!!!.

 

גבר צריך גשמיות להרגיש את הקשר לבורא הוא צריך את המרכבה הגשמית לאור התפילין לכן מניח תפילין ואז נכנסים מוחין ידיעת השם אהבתו אהבת התורה. אשריכן בנות ישראל שלכן אין צורך במרכבה הגשמית אור התפילין בתוככן, הקשר אל הבורא שלכן הוא ללא אמצעי גשמי התורה חיה בתוככן אתן לא צריכות את הגשמי לכן הקב"ה שומע תפילת האימהות וכל דמעת בת מלך לא שבה ריקם לכן השכינה היא נקבה - שיריה, בכייה, זעקתה בוקע כל הרקיעים משבר כל המסכים מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה את חללי בת עמי כך אומרת רחל שלא מפסיקה לבכות ולזעוק בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּבֹא דוֹדָהּ אֵלֶיהָ, יֹאמַר לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, כרם ישראל עמלי התורה עמלי החסדים כולכם מלאי מצוות כרימון השכינה מתפארת בכל בניה ואומרת לדודה לקב"ה האם לא די! האם לא תם עוונם? והוא אומר לה תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותף להגלותך כיון שראשי נמלא טל הקב"ה התמלא בטל דמעות בשק דמעות של כל אימהות ישראל בכל הדורות והוא מבקש לפרוק את הצער והכאב כי בבכי תבואו זה לא רק בכי שלנו זה בכי של 2000 שנות גלות של צער זה בכי מתמשך של אחת יחידה ומיוחדת רחל והיא תיקח את דודה את הקב"ה לכרמים שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בָּהֶם, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. ותראה לו כי לא עזבנו ולא נעזוב לעולם, לנצח נצחים את הקב"ה את תורתו

 

על כך אני בוכיה על חללי בת עמי מחללי הקדושה על כך באמת צריך להתאבל, אך, לבקש רחמים. הנחש וחיילותיו התעצמו עד מאוד הם משקיעים כל כוחם על כל יהודי שלא ישוב, שלא יתקדש ואלו שכן צריכים לצעוק עבורם לקב"ה לאהוב אותם לפדות אותם משביים לא לקטרג עליהם לא לגעור בהם להראות דוגמא אישית לנהוג כפי בני מלך בנות מלך וְכָעֵת בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בָּרַח דּוֹדִי בְּכַעַס רַב, וְשָׁאַלְתִּי בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא מָצָאתִי מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר, וּמִשּׁוּם זֶה אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּבֹא וְאֹחַז בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, אֲחַזְתִּיו - בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ - בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.

 

והיא ואנחנו מתחננים ומבקשים את שאהבה נפשי ראיתם יושב סתר עליון ישת חושך סתרו הקב"ה יושב בחושך, במסתרים כמו אבא במשחק מחבואים עם בנו והבן נבהל ומפחד ומחפש את אבא, ואבא משאיר סימנים ומתבוננן כיצד הילד מחפש כמה הילד אוהב אותו? כמה באמת משתוקק לו כמה הוא באמת בוכה ואומר אבא..אבא שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, חולת אהבה אני חסר אני כואב ודואב ומבקש ומתחנן עייף, צמא ורעב אין לי יותר כוח אבא גלה לי איכן אתה וזו הגאולה האחרונה בבכי ובתחנונים תבואו לא ישאר כוח נשב על העפר מותשים, מושפלים, מוכים ונזעק ונצעק וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי, עַד שֶׁהוּא הָיָה

 

את שאהבה נפשי ראיתם למצוא את הקב"ה ע"י חיפוש והתבוננות בכל פרט מפרטי הבריאה המגלים לך בכל רגע את היותו את מציאותו את ההרמוניה המופלאה בכל פרטי הבריאה את הפרפר שמוביל אבקני פרח זיכרי לפרח ניקבי ומפרה אותו ותוך כדי כך הפרפר לוגם את שכרו על עמלו צוף מתוק כך אני ואתה עמלים להפרות את הבריאה באורו של הקב"ה בתורתו אהבתו להיות אור לגויים, להפיץ להלל את שמו יתברך שידעו כולם כי ה' הוא האלהים הוא מקור כל הכוחות, הוא מקור הכל הוא המציאות ואין מציאות מלבדו

 

תִּקּוּן שִׁשִּׁי זֶהוּ תִקּוּן כ"ז מתיקוני הזוהר וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים שירת אהבתה של השכינה הקדושה לקב"ה שירת נשמת ישראל = הכללי והפרטי של כל אחד מאיתנו לקשור את הקב"ה לליבנו למעשינו, להוויתנו לקשור עצמינו לקב"ה בכל דרכינו בעולם החשוך, וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים מתחננת ומבקשת ומבטיחה שבגאולה האחרונה תקשור ותאחז את הקב"ה שלא יעזבה לעולם עוד שֶׁבְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת הָיָה הוֹלֵךְ מִמֶּנִּי, וְהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת עָלָיו אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

 

שלום עליכם מלאכי השלום...צאתכם לשלום מלאכי השלום? למה ? צאתכם לשלום? (א) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: יעקב הגיע עם מלאכי חוץ לארץ שזהו מחנה אחד, וכשהגיע לארץ ישראל באו לקבל פניו מלאכי ארץ ישראל שזהו מחנה שני ולכן קרא למקום מחניים, "מעוט רבים - שניים", שתי מחנות. עוד נאמר ביום השישי לפני הקידוש שרים "שלום עליכם מלאכי השלום", ובסוף "צאתכם לשלום מלאכי השלום", כפי כאן, יש מלאכי ימי השבוע שנקראים מלאכי ימי החול, והם הנמצאים בימי השבוע, כאשר האדם מקדש את השבת בבית באים מלאכי השבת, וזה "בואכם לשלום, מלאכי השלום", ולבסוף יוצאים מלאכי החול, כי אין הקודש מתערב בחול וזה "צאתכם לשלום מלאכי השלום", שהם מלאכי ימי החול שלא יישארו בבית קדוש, מלאכי החול שהם הפך שבת. וזה שאמר שכאשר בבית יש ח"ו מחלוקת שלא יאמר "צאתכם לשלום מלאכי השלום", כי מלאכי השבת לא נכנסים למקום מחלוקת, אז לפחות שיישארו מלאכי החול, והשם יצילנו ממחלוקת וכעס , ירבה השלום והאחוה והאהבה בבתיכם ובית כל ישראל אמן.

 

במשנה מסכת שבת פרק ז (ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הזורע: שהיא זרע קודש רק בבת זוגו בקידושין. והחורש: מלשון ואתם תחרשון, תעסקו בתורה. והקוצר: זרעו צדקה וקצרו חסד, שזה פירות עמל צדקה ולימוד התורה. והמעמר: לערום עמר מצוות ולימוד תורה וע"י כך יערום ניצוצות קדושה להעלותם לקדושה. הדש: דישה ובטישה בשקלא וטריה, בי"ג מידות שהתורה נדרשת. והזורה: כקש לפני רוח ומלאך ה' דוחה, שהם כוחות הטומאה ואומות העולם הינם כקש. הבורר: לברור קדושה מטומאה, אוכל מפסולת, עיקר מטפל. הטוחן: לטחון דק דק כל הלכה עד שלא ישארו סיגים וקושיות. והמרקד: זוהי תפילה שהיא ריקוד לפני צור העולמים בקידה והשתחוייה. והלש: זוהי הלשון ששמירתה בטהרה להוציא רק דברי קדושה וחסד מפיו ולסנגר על כל ישראל. והאופה: מים וקמח הנמשלים לתורה ומעירובם בקדושה המוציא לחם שהיא פירות העמל. הגוזז את הצמר: לגזוז את כל המפריע לנו בעבודתו יתברך, הצמר שמכסה על הקדושה. המלבנו: להלבין החטאים, להתוודות עליהם ולהתחייב לעתיד. והמנפצו: אלו המחשבות והרהורים רעים שצריך לנפצם ולא להתייחס אליהם כלל. והצובעו: לצבוע אל כל המראות באור התורה, בצבע הקדושה. והטווה: לטוות רשת של הלכות והבנת התורה. והמסך: לעשות מסכים מעולם השקר ולראות רק קדושה. והעושה שני בתי נירין: להדבק בנפש ורוח הקדושים שהם הנרות. והאורג שני חוטין: לארוג בדי קדושה נקיים שהם מלבושים רוחניים. והפוצע שני חוטין: להפריד ולנתץ את כל קשרי הטומאה ותאוות החומר. הקושר: לקשור את פרד"ס התורה ולא להפריד בפשט, בדרש, ברמז ובסוד. והמתיר: להתרחק מכל המורים המתירים להקל בחומרות, באומרם שכל התורה היא רק פשט. והתופר שתי תפירות: להדבק תמיד בזוגיות פנים אל פנים שבני הזוג יהיו כחוט אחד שאי אפשר לנתק על ידי התערבויות חיצוניות. הקורע על מנת לתפר שתי תפירות: הקדושה היא אחדות הטומאה היא פירוד כל המנסה לקרוע אותך מהתורה הקדושה כדי לתפור אותך לעולם החומר הגשמי להתרחק ממנו. הצד צבי: לחפש את ארץ הצבי הקדושה, ארץ ישראל הרוחנית לצוד אותה להיות תמיד איתה כפי שאמרו על צדיקי חוץ לארץ שהם "ארץ ישראל", השוחטו: לשחוט את יצר הרע בכל יום ע"י קריאת שמע בעיתה ועל המיטה. והמפשיטו: להפשיט את היצר הרע מלבושי השקר. המולחו: מלח ממתיק דינים להמתיק את הדינים ע"י הרבה חסד. והמעבד את עורו: היפוך אותיות רוע, להרחיק את כל הרע לאבדו. והמוחק: למחוק אותו. והמחתכו: לחתוך אותו לחתיכות עד שיעלם. הכותב שתי אותיות: לעסוק באותיות התורה. והמוחק על מנת לכתב שתי אותיות: למחוק ולשרוף את כל ספרי החיצונים, עיתונים מלאי לשון הרע וטומאה. הבונה: תכלית העולם הזה בניית העולם הבא. והסותר: להוציא כל הסתירות והספקות ע"י הדבקות בתורה ובצדיק. המכבה: לכבות את אש יצר הרע. והמבעיר: להבעיר את אש התורה. המכה בפטיש: להכות בכל המזיקים סביב על ידי גריסת הזוהר והתהילים. המוציא מרשות לרשות: שלא להוציא זרע לשווא לרשות האחרת ח"ו הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

 

מחר י"ז בתמוז, מפאת קדושת שבת, נדחתה התענית של י"ז בתמוז ליום ראשון י"ח בתמוז, יש הלכות מיוחדות ליום זה...בע"ה אפרסם כאן את ההלכות הנוגעות ליום זה, היא ברוכם, ןטובים...הכינו מקום לגאולה לבית מקדש למשיח בן יוסף למשיח בן דוד...

 

פרשת השבוע - בלק - חומש במדבר, פרק כ"ג, יום רביעי כנגד עלייה רביעית - אור הקטע הרביעי הוא אור קבוע שתחילתו במתן תורה, ובכל שנה חוזר אור זה להאיר, כאשר מתבוננים, חוקרים, רואים שהדברים שכתובים בקטע הזה יתרחשו היום ... במדבר כ"ג {ז} וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: {ח} מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה: {ט} כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: {י} מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:

 

בשעת פזר - כנוס בשעת כנוס - פזר

 

(ט)) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: כל העולם עבד את נימרוד, כולם ראו בו אלהים, חוץ מאחד, אברהם אבינו נרדף על היותו איש אמת, ללא מסכות, ללא מתווכים בינו לבין הקב"ה, הוא לבדד שכן ובכל הגוים לא התחשב, וימים אלו הגיעו שוב, כל כך הרבה מסכים כל כך הרבה מתווכים בין האדם לקב"ה, כל אדם או קבוצה מאשימים אדם או קבוצה אחרת במה שקורה, ומתעלמים מההשגחה הפרטית שיש לכל נברא מאיתו יתברך, הזוהר הקדוש היוא השורש האמיתי לידיעת השם, לידיעת ההשגחה הפרטית, לסיבה ותוצאה, הזוהר לא עוסק בכבוד בני אדם הוא עוסק בכבוד שמים, בצער השכינה, בידיעת סודות העולמות והבריאה. מסורת הגלות, הינה קלפה קשה שמסרבת לעזוב, החצרות, האדמו"רים, הצדיקים הכל היה נכון לזמנו, עכשיו קיבוץ גלויות, לעם אחד, שפה אחת, מה אדם אתם ממליכים עליכם?, הקב"ה אומר לכם אני ולא מלאך אני ולא שרף, זאת הגאולה האחרונה המליכו את מלך המלכים, המליכו את מי שאמר והיה העולם, לא לחינם קבץ הגלויות, אמר הקב"ה למעני אני עושה, לא למענכם, חדלו מהתגרנות, מהפלגנות, מהעסקנות, מהרבנות, עסקו בחסד, בצדקה, בתפילה, בבניית הארץ, בהכנה להתגלות מלכותו יתברך, לאהוב את כל בניו, חילוני, חרדי, דתי, משוגע, שיכור, נכה, חייל, שוטר, מה זה משנה, כך בורא עולם רצה אותו, במקומו, הוא גם בן לקב"ה ואלו הכלים שנתן הקב"ה לאדם זה. אמר הנביא ירמיה פרק לא (לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:

 

העונש הגדול ביותר שקיבל אדם הוא - גירוש מגן עדן וזו המתנה הגדולה ביותר שקיבל האדם לך לך, גם גרוש תתגרש ממקום שאתה תקוע תשנה תחליף אל תתקע תעלה תרד זו דרכם של חיות הקודש רצוא ושוב לך אל ארצות ניכר אסוף את אחיך רד למצרים העלה את עצמות יוסף לך למדבר התבודד עם קונך חצה את ים סוף הוא יקרע עבורך... ואז תעלה להר סיני וקבל את התורה.

 

הרב הצדיק דניאל פריש זצוק"ל מחבר "מתוק מדבש" - פרוש על הזוהר, היה חולה במחלת מפרקים קשה, שהקשתה עליו את ההליכה, לימים סיפר לו ידיד כי בסין ישנה מרפאה המתמחה במקרים כאלו וכל אדם שמגיע לשם מתרפא מיד, הרב הסכים לנסוע עם ידידו שהייתה לו אותה מחלה, כשהגיעו למקום נכנס הידיד לחדר הרופאים ולאחר כשעה יצא כשחיוך מרוח על פניו ואמר זה נס, פלא עצום אין לי יותר כאבים, לאחר מכן נכנס הרב, במקום ראה את ה"רופאים", לבושים בגדים של עבודה זרה, בכל זאת שכב על המיטה, הם סובבו אותו ונגעו בו ולחשו בפיהם כל מיני לחישות, אולם הרגישו כי לא מצליח להם, ואז שאלו את הרב על מה הוא חושב, שאל אותם הרב למה הם שואלים וענו לו כי הוא צריך להיכנע להם במחשבותיו וכנראה שהוא מתנגד להם, הרב קם ממקומו והלך צולע כדרגו מהמקום לידידו סיפר שכל מה שחשב במקום שם היה על הקב"ה "שיוויתי השם לנגדי תמיד" ולכן לא הצליחו להשפיע עליו מטומאתם. ועל זה אמר בזוהר חלק ג דף פד/א ע"ד כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם. רבי אבא אמר אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באלילי ע"ז ובנשי דעמין ולא לאתהנייא מנייהו ולא לאתרפאה בהו דאסיר ליה לב"נ לאסתכלא באתר דלא אצטריך תרגום: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. רַבִּי אַבָּא אָמַר, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בֶּאֱלִילֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּבִנְשׁוֹת הָעַמִּים, וְלֹא לֵהָנוֹת מֵהֶן, וְלֹא לְהִתְרַפֵּא בָהֶן. שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא צָרִיךְ. (וזאת כאשר המרפא משתמש בלחשים או בקמעות של עבודה זרה, במה שמכונה היום "אנרגיות", "תקשור", הילנג, רפואה שעוסקת בלחשים ובקמיעות של עכו"ם וכו'.

 

נסיון

 

ארבעים ימי עיבור – ראש חודש תמוז עד ט' באב – הם ימי הצמצום ומוחין של קטנות, הילד שבתוכינו מתגלה ורוצה חיי בהמיות ומותרות, המידות הלא מתוקנות עולות, לכן זה זמן טוב לתיקון, על ידי התבוננות ברצונות הפנימיים שדוחפים, למצוא את הילד לגדל אותו, לחנך אותו, זו תקופה טובה. גם בכללות של עבודת ה' יתברך, כל ארוע שארע חוזר האור והחושך שלא תוקן, הוא בפשט, ניצוץ קדוש שעדיין יש סביבו קליפה המונעת מהניצוץ לחזור לשורשו ולהאיר. תפקידנו הוא לשחרר את הניצוץ, לפדות אותו על ידי תפילה, ברכה, תלמוד תורה, מעשי חסד, מצוות, יש לנו אפשרות לאסוף יותר...כיון שמגרשי זמן שבירת הלוחות ובתי המקדש עולים בשני חודשים אלו..אפשר לפדות אותם, אלו הם ברורים עצומים..ככל שקדושתו של האדם גבוהה כך ירבה האמת על השקר..יברר אוכל מפסולת .. למה הם עולים ? מגרשי זמן כל זמן עם כל המעשים שקרו עולה, כמו חג אור שכל שנה ירד, מעלה גם את הרע זה זמן עלייה טוב ורע? שברי הכלים, הניצוצות, הם עטופים בקליפה..הקליפה תתקוף כל מי שינסה לקחת את הניצוץ. לכן אנחנו לומדים,להכין עצמינו ולהתאים את ההנהגות שלנו להנהגת הבורא במגרשי הזמן והמקום. הבנתי שברי כלים עם הניצוצות שבהם כלומר קשה בשל השפעתם אך מאפשר תיקון בשל קירבתם וואו יש ניצוצות שבשבי הזה מאז בריאת העולם זה עולה ...וצריך לשלם כדי לפדות אותם...לכן הרבה התקדשות, הרבה טהרה, הרבה תהלים...ובעיקר הרבה תיקוני הזוהר החלקים החסרים של נפשך... ששבויים עדיין שם, הם החסרון של כל אדם, זיווג, פרנסה, בריאות, הם חלקי נפש חסרים, שבויים, זה הזמן לפדיון נפש..עצמי ..עבודה עצמית על המידות האלו. אם נפשך הייתה שלימה לא היית יותר בעולם הזה!! מוחין דקטנות...חורבן, שכחה, שבירת הלוחות, יוון, אדום...כל הדברים האלו בפרטות של כל אדם כפי מעלתו..ככל שהוא נקי יותר נגלות הקליפות המוסתרות שלא טופלו..זוהי ההזדמנות לעבוד עם הכלים שהכנתם ז"א ישן...רחל לא רואה..עיני עיני - עין ימין - תמוז עין שמאל אב הסתר פנים מלא תמוז ואב הם יניקות של עשו וישמעאל.. למה ז"א ישן...רחל לא רואה..עיני עיני - עין ימין - תמוז עין שמאל אב הסתר פנים מלא צמצום זה עין ימין סגורה השבירה והתיקון - מי שנשבר אלו שבעת מלכי אדום רחל לא מקבלת מז"א שישן לכן אדום בשליטה וואו רחל - עיני רחל הם נצח והוד - רגליה יורדות מוות ונפלו לחושך לכן אין אור? השלושה הראשונים..כתר חכמה ובינה ...עולים מפנים גב,,כיון שבשבירה הייתה נפילת אחוריים לתחתית האצילות אז אין לז"א אורות, הוא נכנס לעיבור..תרדמת 40 יום העיבור כאן? אין אורות..אין שפע..יש חשיכה..אדום ישתולל בחודשים האלו..יחריב את בית המקדש ייצור על ירושלים,,ימשוך ליון ובהמיות, בכל פרט בכל כלל, רק העוצמה שלו תהיה תלויה בהנהגות שאנחנו ננהיג על עצמינו להתאים את הכלי להשפעה הזו....

 

זוהר - מדרש שיר השירים : החכמה שנצרך לה האדם, אחד לדעת להסתכל בסודות אמרי התורה, ואחד לדעת גופי התורה (הלכות), ולהכיר מה הוא (האדם) ואיך נברא, ומאין בא (מה שורשר), ולאן הולך, ותיקון הגוף (נפש), איך נתקן, ואין יעלה לדין לפני מלך הכל: ואחד לדעת להסתכל ולהתבונן בסודות הנשמה, מה היא, והנפש שבו, ומאין באה, ועל מה באה בזה הגוף של הטיפה הסרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר, ואחד להסתכל ולהתבונן בזה העולם שהוא נמצא בו איך נתקן ונעשה, ולבסוף, בסודות העליונים של העולם הבא לדעת ולהכיר בוראו, וכל זאת יכול האדם לדעת מתוך ופנים סודות התורה.

 

פרשת בלק (ט)) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: כל העולם עבד את נימרוד, כולם ראו בו אלהים, חוץ מאחד.. אברהם אבינו נרדף על היותו איש אמת, ללא מסכות, ללא מתווכים בינו לבין הקב"ה, הוא לבדד שכן ובכל הגוים לא התחשב. וימים אלו הגיעו שוב, כל כך הרבה מסכים כל כך הרבה מתווכים בין האדם לקב"ה, כל אדם או קבוצה מאשימים אדם או קבוצה אחרת במה שקורה, ומתעלמים מההשגחה הפרטית שיש לכל נברא מאיתו יתברך, הזוהר הקדוש היוא השורש האמיתי לידיעת השם, לידיעת ההשגחה הפרטית, לסיבה ותוצאה, הזוהר לא עוסק בכבוד בני אדם הוא עוסק בכבוד שמים, בצער השכינה, בידיעת סודות העולמות והבריאה. מסורת הגלות, הינה קלפה קשה שמסרבת לעזוב, החצרות, האדמו"רים, הצדיקים הכל היה נכון לזמנו, עכשיו קיבוץ גלויות, לעם אחד, שפה אחת, מה אדם אתם ממליכים עליכם?, הקב"ה אומר לכם אני ולא מלאך אני ולא שרף, זאת הגאולה האחרונה המליכו את מלך המלכים, המליכו את מי שאמר והיה העולם, לא לחינם קבץ הגלויות, אמר הקב"ה למעני אני עושה, לא למענכם, חדלו מהתגרנות, מהפלגנות, מהעסקנות, מהרבנות, עסקו בחסד, בצדקה, בתפילה, בבניית הארץ, בהכנה להתגלות מלכותו יתברך, לאהוב את כל בניו, חילוני, חרדי, דתי, משוגע, שיכור, נכה, חייל, שוטר, מה זה משנה, כך בורא עולם רצה אותו, במקומו, הוא גם בן לקב"ה ואלו הכלים שנתן הקב"ה לאדם זה. אמר הנביא ירמיה פרק לא (לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:

 

בניית אתר בחינם

במידה ואתה רוצה לבנות אתר בחינם, תוכל להתנסות באחת מהמערכות שלנו לבניית אתרים בחינם, בחר עיצוב והתחל לבנות אתר לעסק שלך
 
מצד שמאל תוכלו לראות מגוון עיצובים שתוכלו לבחור לאתר הסלולרי החדש שתבנו בזופ בדקות הקרובות
 
לאחר שתכנסו למערכת הניהול תחשפו לאפשרויות רבות לניהול התוכן באתר, תקבלו קוד QR ייחודי לאתר שלכם, תוכלו לנהל דפי תוכן, מפות, טפסים ועוד..
 
לחץ כאן לבניית אתר בחינם

החבילות של זופ

זופ מציעה שירותי פרימיום, לניהול אתר המובייל שלך.  שימוש בדומיין שלך, אחסון ברמה גבוהה , קידום באינדקס אתרים שלנו ועוד...

 

 
לחץ כאן לצפייה בחבילות של זופ