אינדקס אתרים - Shlomo Kushelevsky

שלום לכולם

 

(=

 

שמות התלמידים שהגיעו לגמר אליפות פרקי אבות - האלופה היא עדן דוד מבת ים. אם אתם מכירים אותם תעשו להם כבוד!!!! אם זה מבית ספר של רוח יהודית תעשו להם הרבה כבוד!!! אורי אלישע עירוני מסורתי ירושלים **** אבי בשי חט"ב בית אריה בית אריה **** חופית פדידה חקלאי נחלת יהודה ראשון לציון *** טל שחורי קרית חינוך בן גוריון רופין *** רייצ'ל בוחבוט שש שנתי אורט טבריה טבריה *** יאיר טיקוצקי הרב תחומי שחקים נהריה *** אביאל רוזליו תכון חדרה בית-אליעזר חדרה *** ליעד גרסטמן חט"ב דפנה קרית ביאליק *** אסתי דיסקין חט"ב רשיש פתח תקווה *** עידו סרוסי מקיף ג' העמית עמל ראשון לציון *** עדן דוד עירוני מקיף רמות בת ים *** נוי קיסלניק מקיף אפרים קציר חולון *** תמר ג'ינלי מקיף ד' אשדוד *** תומר שילדר מקיף עירוני א' אשקלון ***

 

"הלא עניין לנו עם האומה העברית - כולם יחד חייבים לשאת בעול לימוד תורה". זלמן שז"ר, מופיע על גבי שטר של מאתים ש"ח.

 

הטעם שנתפרש בהגדה לעניין אכילת המצה, הוא על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו מממצרים עגת מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא לא עשו להם". יש כמה דברים לא מובנים: 1. הציווי על המצה נאמר בתורה לפני שהמצרים גרשו את עם ישראל ממצרים. כבר באכילת קרבן פסח נצטוו ישראל לאכלו "על מצות ומרורים". אם כך, מדוע המצה מהווה זכר לכך שהמצרים גרשו אותנו מבלי שהספיק בצקנו להחמיץ? 2. מדוע צריך להיות איסור אכילת חמץ, הלא העיקר הוא זכירת היציאה החפוזה ממצרים על ידי אכילת המצה, ולזה היה מספיק שיאכלו מצה תוך כדי הסעודה, ועל ידה יזכרו את העובדה שגורשו ממצרים ולא הספיק בצקם להחמיץ. מדוע צריך להיות גם איסור אכילת חמץ בנוסף למצוות אכילת המצה? (במילים אחרות, כמו שהמרור הוא זיכרון לעבדות, כך אכילת מצה כשלעצמה, ללא איסור החמץ, היתה יכולה להיות זיכרון ליציאה מן העבדות, ומדוע נצטוו גם באיסור החמץ?). 3. לכאורה, עיקר הזיכרון הוא לקיחת המצות. עניין איסור החמץ לכאורה הוא רק רקע לזיכרון המצה. מדוע אם כן, הרקע הוא באיסור כרת חמור, ואילו המצה שהיא עיקר הזיכרון, אינה באיסור לאו, ואינה בכרת, אלא במצוות עשה? 4. ממצוות חמץ ואיסור מצה עולה שהיציאה החפוזה ממצרים היא נקודה מרכזית ועיקרית ביותר בחובת הזיכרון. אולי, הנקודה המרכזית ביותר. מדוע העובדה שיצאו בחפזון היא כל כך משמעותית בסיפור גאולת מצרים עד שמכל הסיפור הכי חשוב לזכור דווקא אותה. (שלשת סמלי גאולת מצרים - קרבן פסח, מצה, ומרור, הפסח מסמל את היותנו לעם ה', שבנו בחר ה', וביטא זאת על ידי שפסח על בתי ישראל, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. המצה מסמלת את היציאה החפוזה ממצרים, ואילו המרור מסמל את השעבוד המר שממנו נגאלנו). האם יש לכם הסבר לנקודות אלה?

 

הרמב"ם יד החזקה - בהלכות חמץ ומצה כותב את נוסח ההגדה. בתוך הדברים כתוב כך (יש בדברים שלו תוספת שלא כתובה במשנה במסכת פסחים בפרק עשירי): (לד) מצה זו שאנו אוכלין על שם מה על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד שנאמר (שמות י"ב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם: לפי זה הטעם לאכילת המצה, ואולי גם לאיסור החמץ, הוא שבזמן יציאת מצרים לא הספיק בצקם להחמיץ. אך זה קשה שהרי בספר שמות פרק יב נאמר: (ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:...(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: (טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (יח) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: (כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: כלומר, איסור החמץ ומצוות אכילת מצה נאמרה כמה וכמה ימים לפני ליל יציאתם ממצרים, הרבה לפני שהמצרים גרשו אותם בפחדם מהמכות, ובצקם לא הספיק להחמיץ. זה שהמצרים גרשו אותם ובצקם לא הספיק להחמיץ התרחש בעת היציאה ממצרים: ספר שמות פרק יב (כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַידֹוָד הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: (ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: (לא) וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד כְּדַבֶּרְכֶם: (לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי: (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: (לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (לו) וַידֹוָד נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: (לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: (לח) וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: (לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם: כיצד אם כן משמש עניין הגירוש ממצרים בלי שהבצק החמיץ טעם לאיסור חמץ ואכילת מצה בהקרבת קרבן הפסח שהיה לפני היציאה הזו? מכאן עולה בבירור, כי יש טעות בתפיסה. הענין של אי אכילת חמץ ואכילת מצה אינו בא כזיכרון שרירותי למה שהתרחש שם. אלא, הקב"ה הבטיח מראש שיוציא את ישראל בחיפזון, במהירות, גאולה פתאומית שמבטאת יד חזקה וזרוע נטוייה. לכן, מראש אמר לאכול בצורה שלא לוקחת זמן. מה שהתרחש אח"כ היה צפוי מראש ואינו אלא קיום ההבטחה של הקב"ה שיוציאם ב"עצם הזה היום הזה" - כלומר ביד חזקה ובזרוע נטוייה.

 

"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". יש הבטחה האלוקית המבוארת בתנ"ך כמה פעמים לנצחיות עם ישראל, לדוגמה: ספר ירמיה פרק לא (לד) כֹּה אָמַר יְדֹוָד נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְדֹוָד צְבָאוֹת שְׁמוֹ: (לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְדֹוָד גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: כלומר, כשם שהשמש ממשיכה לזרוח כל בוקר לאורך כל ההיסטוריה וכן תמשיך בעתיד, וכשם שהירח וההכוכבים יוצאים בלילה להאיר, וכשם שגלי הים ממשיכים לנצח - אם חוקי הטבע האלה יזוזו ויפסיקו מהיות, רק אז יפסיקו עם ישראל להיות עמו של האלוקים. וכנראה שזה אומר משהו לגבי הנצחיות של גלי הים... (יש פסוק יחסית דומה גם בישעיה סו, כב). לדאבוננו הנאצים באכזריותם הלא נתפסת בקשו להשמידנו, אך כמאמר ההגדה של פסח "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". הקיום של עם ישראל אינו מקרי, אלא מושגח, וקיומו תלוי בהבטחה האלוקית, ועל כן קיומו של העם הזה - נצחי.

 

תשמעו חידוש שהתחדש, כמו שעבר דרך בנו של ר' חיים, הגרי"ז: הרב באב"ד, מחבר הספר "מנחת חינוך", שואל: מה ההבדל בין מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ממצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום ולילה? הרב פומרנצ'יק בספר "עמק ברכה" כתב בשם הגרי"ז מבריסק שאמר שאביו היה מונה שלשה הבדלים בין מצות זכירת יציאת מצרים של כל השנה למצות סיפור בליל פסח: א. בזכירה של כל השנה אין צריך אלא להזכיר יציאת מצרים, אבל סיפור יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן (=ליל הסדר) צריך לספר באופן של שאלה ותשובה. ב. בזכירה צריך להזכיר רק את יציאת מצרים, ואילו בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר צריך לספר את הסיפור מתחילתו, "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". ג. בליל פסח צריך לספר טעמי המצוות של אותו לילה כדברי רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור". (הדברים נמצאים בהגדה של פסח מנחת אשר של הגר"א וייס שליט"א, עמוד רכ).

 

"לפעמים יש לי רצון לקום ולקרוא, אחים יקרים, בני מלכים בסתר, אני יודע מה קשה לצאת מן העליבות אל המלכות, אבל מה לעשות ואנחנו מצווים לכך. " (עמ' 143) נדמה כי זהו תמצית ספרו של אפלפלד, המסרטט ביד אומן את סיפור חייו של ברונו. גידם, אשר דווקא דרך חסרון ידו מנסה להיות קשוב לחבריו, להוריו, ואף לשותפיו. ניצול שואה, אשר השואה עיצבה באופן אחר את אישיותו. שוב אינו יכול להתיישב, שוב אינו יכול להסתפק בקיים, דורש הוא מבני ישראל שיהיו בני מלכים. סוחר, אשר לא בצע כסף הוא מבקש, אלא השבת צלם האנוש לבני אדם. שולח את זרועותיו ברחבי תבל ומנסה להביא גאולה לעולם. יהודי, אשר ספר אינו יודע, אשר לא יבקש לקרוא, אך מכיר הוא בכך שאת המותר שבאדם יש לבקש. אנו, היהודים; אנו, בני האדם; איננו יצורים עלובים, בני מלכים הננו. זהו ספר שראשיתו חסרון, יעיד על כך הסגנון הרישומי והכמעט יבש בו הוא כתוב. אך לא בכך כלה הספר, מתוך נקודת מוצא זו, מתוך החסרון המובנה של מין האדם (או הגדם אצל ברונו), עולה הבקשה. אנו בני מלכים הננו, את רוחנו לא ישפילו, אנו מסוגלים למעשים גדולים. "אסור שהנסיונות המרים יפגמו בנו. אדרבה, הנסיונות חייבים להחזיר אותנו אל המקום שממנו נחצבנו. יש לנו נשמות המסוגלות למעשים גדולים." אך כאמור, בקשה זו במהותה בקשה אילמת היא, ביטוי במילים אין לתת לה. מתוך השתיקה היא עולה, לא מתוך המילים. מרחבי הים והעולם הם המאפשרים את החיבור, לא חיבוקו החונק של העיר. "במקום שיש מילים יש מחיצה. אנחנו לא דיברנו ולא כתבנו, ומכוח זה עשינו מה שעשינו. אני לא מתכוון לומר יותר מזה."

 

תומס קהיל, היסטוריון, בא לבחון מה באמת העניקו היהודים לעולם. העברים טוען קהיל, היו הראשונים שדתם הכירה במצוות הא-ל, בקיומו של ההווה, ובמבט מתמיד אל העתיד הטוב יותר. כשאברהם שומע את קולו של הא-ל המצווה עליו "לך לך"! נולד המושג של עתיד בלתי ידוע ואיתו נולדה תרבות המערב. ההתגלות הזאת היא בסיס לתפיסה חדשה של גורל האדם... רבים מערכי היסוד החשובים לנו הם למעשה מתת היהודים לעולם. היהודים העניקו לנו את החוץ ואת הפנים, ואת השקפת העולם שלנו ואת חיינו הפנימיים. אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות, רוב המילים החשובות ביותר שלנו, כמו - חדש, הרפתקה, הפתעה, ייחודי, פרט, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש קידמה, רוח, אמונה, תקווה צדק - הן מתת היהודים" (מתוך הניו יורק טיימס, הטקסט שעל גבי הספר "מתת היהודים". כמה קטעים מתוך הספר עצמו: היהודים הם שהתחילו בכל זה. ב"זה" כוונתי להרבה מאד דברים קרובים ללבנו ולערכי היסוד המהווים בסיס לחיי כולנו יהודים וגויים, מאמינים וחילוניים. אלמלא היהודים היינו רואים את העולם בעינים שונות, שומעים את הדברים באוזניים שונות, ואפילו הרגשות שלנו היו שונים. ולא רק מערכת החושים שלנו, אותו מסך שדרכו אנחנו קולטים את העולם היתה שונה: גם צורת החשיבה שלנו היתה שונה, היינו מפרשים את כל ההתנסויות שלנו באופן שונה, היינו מסיקים מסקנות שונות מכל מה שקורה לנו. והיינו מתווים נתיב שונה לחיים שלנו. ב"אנחנו" אני מתכוון ל"אנחנו" המקובל בכתבי סוף המאה העשרים: אנשי העולם המערבי, שהמנטליות המיוחדת והנמרצת שלהם משפיעה על כל התרבויות בתבל. כך שלמעשה ולמרבה הפליאה, אם נרצה ואם לא, המושג "אנחנו" כולל את כל האנושות כולה. תפקיד המערב בתולדות האנושות הוא מיוחד לטוב ולרע. על כן תפקידם של היהודים ממציאי התרבות המערבית, גם הוא מיוחד: פשוט אין מי שידמה להם. הייעוד שלהם הוא יחיד במינו. ואכן, כפי שנראה, עצם המושג ייעוד, גורל אישי, הוא מושג יהודי. ההיסטוריה שלנו גדושה דוגמאות של אנשים שמתוך עיוורון אינטלקטואלי, מתוך קנאות גזענית, מתוך שנאת זרים, או סתם מתוך רשעות לשמה, סירבו להבין מי הם באמת היהודים. ...עתה בסוף המאה העקובה מדם יותר מכל קודמותיה אנו יכולים להשקיף אחורה על מעשים מחרידים שבוצעו ביהודים על ידי אלה שהיו עושים הכל, כדי שלא להעניק ליהודים את מה שמגיע להם. אבל גם אם המסע הזה אל תוך הישימון עשוי היה להיראות "שומרי" בעיני משקיף אקראי, הרי מנהיגו נשא עמו רעיון חדש לגמרי. אנחנו יודעים שאברהם נסע לכנען, אך האם הוא עצמו ידע זאת?... אין שום סיבה לחשוב שאברהם ידע לאן הוא נוסע או כל פרט נוסף על מה שא-לוהיו אמר לו "לך לך". לשתי המילים האלה יש משמעות משולשת: שהיציאה היא ללא חזרה, "אל הארץ אשר אראך", שהא-ל הזה יעשה איכשהו את ילדיו "לגוי גדול", ושכל האנושות תבורך בסופו של דבר בזכותו. "וילך אברם" הן שתיים מהמילים הנועזות ביותר בכל הספרות האנושית. הן מציינות נטישה מוחלטת של כל מה שאירע לפני כן בהתפתחות הארוכה של תרבות ותפיסה. מתוך שומר, אותו גנזך תרבותי של כל הצפוי, קם לו אדם שאינו יודע לאן הוא הולך, אך הוא הולך לו לתוך השממה על פי מצוות א-לוהיו. ...מתוך הגזע האנושי היודע בליבו שכל מאבקיו יסתיימו במוות, צמח מנהיג שלדבריו ניתנה לו הבטחה בלתי אפשרית... אילו חיינו בסוף האלף השני לפה"ס, האלף של אברם, אילו יכולנו לערוך סקר בקרב כל אומות העולם, מה היו אומרים על מסעו של אברם? ברוב חלקי אפריקה ואירופה... שם היו לועגים לשגעונו של אברם, ומצביעים לעבר השמים, שם תוכננו החיים על פני הארץ מקדמת דנא. אשתו עקרה לחלוטין היו אומרים. אדם אינו יכול להמלט מגורלו. המצרים היו מניעים ראשיהם בחוסר אמון. "איש אינו נולד חכם" היו חוזרים על עצת חכמיהם הנערצים ביותר. "עשה מה שאבות אבותיך עשו. למדו אותו מה שנאמר בעבר. אז הוא יוכל לשמש מופת ראוי לשמו". היוונים הקדמונים היו אולי מספרים לאברם את סיפורו של פרומתיאוס שחיפושיו אחר האש הסתיימו באסון אישי. אל תלך רחוק מידי, הם היו מייעצים, השלם עם גורלך. בהודו היו אומרים לו כי הזמן שחור, חסר היגיון וחסר רחמים. אל תיטול על עצמך להגשים משהו בזמן, כי יש בכך רק משום ייסורים. בסין, החכמים שמחשבותיהם השפיעו על האיצ'ינג אך שמותיהם נשכחו בינתים, היו מזהירים שאין כל תכלית במסעות או בכל התמודדות ארצית אחרת. מה שחשוב הוא לבטל את הזמן על ידי בריחה מחוק ההישנות. אבות אבותיהם של המאיה באמריקה היו מפנים אותו ללוחות הזמן המעגליים שלהם, החוזרים כמו הלוחות של הסינים, על אותו דגם של שנים בעקביות בלתי משתנה, והיו מסבירים שהעבר חוזר על עצמו ושגורלו של אדם נחרץ מראש. בכל יבשה ובכל חברה, היו נותנים לאברם את אותה עצה, שחכמים שונים איש מרעהו´כמו הראקליטוס, לאו טסה, וסידהארטה יאמרו בבוא היום לתלמידיהם: אל תיסע, שב במקומך. התבונן בישוב הדעת בנהר החיים, וחשוב על זרימתו הנצחית וחסרת המשמעות על כל אשר כבר חלף ועתיד לחלוף עד שתקלוט את השיטה ותשלים עם הגלגל הגדול, עם מותך ועם המוות הצפוי לכל מה שמצוי בתחום המתכלה. ...אברהם עובר את המבחן. אמונתו בטחונו באלוקים, חזקים מן הפחד. אבל עכשיו הוא יודע שיש לו ענין עם הבלתי נתפס. עם זה אשר מעבר לכל הציפיות. הא-ל שקרא לו אל תוך הישימון והשמיע באזניו הבטחות בלתי אפשריות, הא-ל הזה התחיל למלא את הבטחותיו. אבל אין פירוש הדבר שבאמצעות הא-ל הזה אוכל לראות את העתיד ולשלוט במה שאמור להתרחש. אינני שולט בשום דבר. תפקידי הוא להיות פתוח לאלוקים כמו לילדי. לשניהם על לומר "הנני". ...אברהם וילדיו אינם מושחים בשמן פסלים מיוחדים ואינם עוקבים אחר כוכבים ממקדשיהם הנוצצים, אלא מאזינים לקולו של אלוקים וממשיכים במסע. האמונה באה במקום העתיד הצפוי מראש שהיה מקובל בעולם העתיק. ואיתה האפשרות להצלחה אמתית ולכשלון אמתי ולשמחה אמיתית ולאסון אמיתי. כלומר, מסע אמיתי שתוצאתו עלומה. סיפורו של אברהם הוא היסטוריה אמיתית, בלתי הפיכה. אין זו הצגה עלי אדמות של הדגם השמימי. "וילך אברהם" הוא באמת הלך. הדת המעגלית אינה הולכת לשום מקום, אין בה עתיד כפי שאנחנו כיום מבינים זאת. יש בה רק סיבוב חוזר של אותו מעגל. מכיון שהזמן אינו עוד מעגלי אלא חד כיווני ובלתי הפיך, תולדות הפרט אפשריות מעתה, ולחיי הפרט יש ערך. בתחילה הערך הזה מובן אך בקושי. אולם כבר בתיאורים המוקדמים ביותר של אברהם ומשפחתו, אנחנו נתקלים באילנות יוחסין של אנשים פשוטים שחוברו בדקדקנות. השומרים מעולם לא היו מעלים בדעתם לרשום פרטים כאלה, משום שבעיניהם לא היתה כל חשיבות לזכרו של הפרט. מה שהיה חשוב בעיניהם זאת השרדות הכלל, כמו המלכות, הקציר. ליחיד לבלתי רגיל, למיוחד, לא היתה שום משמעות שהיא. אלא שללא הפרט לא ייתכן זמן ולא תתכן היסטוריה. אלוקי אברהם יצחק ויעקב אינו עוד האלוהות העתיקה הטיפוסית שתפקידה המהותי הוא עשיית מחוות. זה א-ל בעל אישיות אמיתית שהתערב בהיסטוריה אמיתית שינה את מהלכה והפכה לבלתי צפוייה. והוא ימשיך להתערב.

 

מי שמאמין שהעולם נברא בתבונה על ידי אלוקים, ושיש לאלוקים מגמה אליה הוא מוביל את העולם, יכול לבטא את אמונתו זאת על השבת. על פי הכתוב בתורה, השבת באה לבטא את האמונה בבריאת העולם ושביתה ביום השביעי, ואת יציאת מצרים. השבת מבטאת דברים אלו באמצעות קידוש היום ושביתה ממלאכות של יצירה, כמו לדוגמה כתיבה, ציור, בישול, הדלקת אש, זריעה או קטיפת צמחים ממקום גידולם, וצידה של בעלי חיים. יום מנוחה כזה עשוי להיות יום של יצירה נפשית, פעם בשבוע. התחדשות נפשית שלא קיימת בשום אופן אחר. התנסות בשבת שמתוכננת ברצינות מראש כיום שכזה, עשוייה להיות חוויה משמעותית.

 

"נאמר בטוב טעם כי מדינה יכולה להתקדם רק כאשר המלך הוא פילוסוף, או הפילוסוף הוא מלך" (פילון האלכסנדרוני). אנו מצפים ומבקשים ממנהיגנו שיספרו לנו על תפיסתם הפילוסופית בנושאים מהותיים, כמו דרך תפיסתם את מהות השגחת אלוקים על עמו, והיות עם ישראל עמו של האלוקים.

 

ספר זכריה פרק יא, ח וָאַכְחִד אֶת שְׁלשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי: אבן עזרא: (ח) ואכחיד - מנהג הרועה להיות תחת ידו רועים קטנים ואלה השלשה שמתו בירח אחד אולי רמז לכהן גדול שהוא יהושע והכהן משוח מלחמה וכהן משנה או שמתו חגי זכריה ומלאכי ונפסקה הנבואה כי הנביא כמו רועה.

 

Joachim Gauck נבחר היום לנשיאות גרמניה. שם המשפחה שלו מגיע מהשם gaug. אין הבדל בצורת הביטוי של שתי צורות הכתיב. האם יתכן שהשם גאוג הוא השם "גוג"? ( - ותנסו לחשוב על יקה אומר את הפסוק "או דודו או בן דודו יגאלנו").

 

"שום דבר בעולם אינו מתחלק בצורה שוויונית כמו הנפש. כי כל אחד משוכנע שיש לו מספיק מזה". רנה דקארט (1596 - 1650)

 

הרעיון המרכזי של המגילה הוא שעם ישראל לעולם אינו לבד - ה' מנהיג את העולם. ראש הממשלה כותב כאן עיקרון מנחה "לא אתן לעמי לחיות תחת צל של השמדה". זה לקח שהופנם בעקבות השואה. מנהיגי ישראל צריכים לדבר כעמו של ה'. העיקרון המנחה של מגילת אסתר הוא שאמת הוא מה שהבטיח ה' לעמו: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּידֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (ספר דברים פרק ד). זה הרעיון שמגילת אסתר מלמדת - כמו גם התנ"ך כולו, וההיסטוריה כולה. אין אנו זקוקים לפנות ל'ידידים' כשבורא העולם ומנהיגו, הבטיח לנו את תמיכתו. הנכס היקר לנו מכל הוא היותנו עמו של ה', ואת הנכס הזה צריך לטפח. הענקת מגילת אסתר לאובמה צריכה היתה להיות מלווה במסר שהמגילה מלמדת: ה' מוביל את העולם, ועם ישראל הוא העם שלו. המוסרי הוא להיות בצד הטוב של שונאי הרשע. הדברים אמורים כמחאה על דברי ראש הממשלה בחזרתו לארץ: ..עם נחיתתו אמר ראש הממשלה: "אני חוזר מביקור חשוב מאוד בארה"ב ובקנדה. התקבלתי בחום רב, יש לנו ידידים אמיצים רבים. אנו חוזרים לחג הפורים, והערב נקרא במגילת אסתר על אותם ימים שהיהודים לא היו אדונים לגורלם ולא יכלו להגן על עצמם. היום אנו בעולם אחר ובעידן אחר, יש לנו מדינה איתנה וצבא חזק. האיומים לא נעלמו אבל אנו יכולים להגן על עצמנו. יש לנו ידידים רבים מאוד שעומדים לצידנו ויעמדו לצידנו בכל עת". ראש הממשלה העניק השבוע (שני) שי צנוע ברוח ימים אלה ועל רקע החשש מאיראן - מגילת אסתר. נתניהו סיפר לאובמה את סיפור המגילה והשווה את הימים ההם לזמן הזה, "כדאי לדעת מי היה המן ומי היה אחשוורוש", אמר נתניהו לאובמה.

 

"נתינת תוקף לערכי תורה קנוים מכבר שוקלת היא בחשיבותה בד בבד עם רכישת ערכי תורה חדשים" סוד ה"הדר קבלוה" הוא סוד הכנסת חיזוק וחיות לדברי תורה המכונסים לאוצר מכבר, והוא הוא שיווי המשקל בין האדם הלומד תורה לקנות השגות חדשות ובין האדם החוזר על תלמודו להכניס בהם חיות חדשה" (הקדמה לספר פחד יצחק, פורים).

 

...עם נחיתתו אמר: "אני חוזר מביקור חשוב מאוד בארה"ב ובקנדה. התקבלתי בחום רב, יש לנו ידידים אמיצים רבים. אנו חוזרים לחג הפורים, והערב נקרא במגילת אסתר על אותם ימים שהיהודים לא היו אדונים לגורלם ולא יכלו להגן על עצמם. היום אנו בעולם אחר ובעידן אחר, יש לנו מדינה איתנה וצבא חזק. האיומים לא נעלמו אבל אנו יכולים להגן על עצמנו. יש לנו ידידים רבים מאוד שעומדים לצידנו ויעמדו לצידנו בכל עת". ראש הממשלה העניק השבוע (שני) שי צנוע ברוח ימים אלה ועל רקע החשש מאיראן - מגילת אסתר. נתניהו סיפר לאובמה את סיפור המגילה והשווה את הימים ההם לזמן הזה, "כדאי לדעת מי היה המן ומי היה אחשוורוש", אמר נתניהו לאובמה.

 

צוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועתנו כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים ש>אמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו כה' א-לוהינו >>>בכל קראינו אליו". (רמב"ם, סוף מנין המצוות).

 

למה מבחינה מתמטית כדאי להיות ענווים? - נניח שהעולם מחולק לשלשה חלקים. שליש חושבים עליך מה שאתה באמת. שליש חושבים עליך קצת יותר ממה שאתה באמת. שליש חושבים עליך קצת פחות ממה שאתה באמת. אם אתה חושב על עצמך מה שאתה באמת - אז שליש חושבים עליך מה שאתה חושב על עצמך, שליש חושבים עליך קצת יותר ממה שאתה חושב על עצמך, ושליש חושבים עליך קצת פחות ממה שאתה חושב על עצמך. אם אתה חושב על עצמך קצת יותר ממה שאתה באמת - אז, שליש חושבים עליך מה שאתה חושב על עצמך שליש חושבים עליך קצת פחות ממה שאתה חושב על עצמך ושליש חושבים אליך הרבה פחות ממה שאתה חושב על עצמך אבל, אם אתה חושב על עצמך קצת פחות ממה שאתה באמת - אז שליש חושבים עליך מה שאתה חושב על עצמך שליש חושבים עליך קצת יותר ממה שאתה חושב על עצמך ושליש חושבים חושבים עליך הרבה יותר ממה שאתה חושב על עצמך. מ.ש.ל (אימרה של הגרז"נ גולדברג)

 

זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי

 

...ר' יוסף לייב מצא כנראה חן בעיני רש"ז בתור בר דעת ובעל מחשבה רצינית...ונתנו לו דריסת רגל גם לשמיעת השיחות הסגורות. זה היה בשנת תרל"ז, ולר' יוסף מלאו אז שבע עשרה שנה בלבד. ר' יוסף ליב המשיך לבקר בבית התלמוד חודשים מספר והפסיק. ר' נתן צבי עשה מאמצים למשכו שוב אל הבית הזה כי ראו בו כוח גדול לעתיד ושאפו להדריכו בכיוון הרצוי... אבל ללא הועיל. לאור סירובו לבקר בבית התלמוד יצאה עליו שמועה שדעותיו מפוקפקות. שמועה זו ציערה אותו מאד, ובאחד הימים מצא לנחוץ כדי לבטל את הלעז, לדפוק על השולחן בישיבה תוך שעת הלימודים ולגלות ברבים כי סיבת הסתייגותו מלבקר בבית התלמוד היא משום שאין דעתו מסכימה לדרך המחשבה שמטפחים בו. עובדה זו המגלה עוז תקיפות ועמדה עצמאית, מאפיינת את תכונת נפשו של ר' יוסף לייב, שהתבלטה באישיותו כל ימי חייו. - מתוך תנועת המוסר חלק ה עמ' 20-21.

 

אתם מכירים את עצמכם? מה הייתם רוצים להיות? הלוואי שהייתי... הלוואי שהייתי מסוגל.. הלוואי שהיה לי... ר' נפתלי אמסטרדם תלמידו של ר' ישראל סלנטר אמר לרבו: אילו היה לי את הראש של ה'שאגת אריה', את הלב של בעל 'היסוד ושורש העבודה', ותכונות האופי הטובות של הרבי (=רבי ישראל סלנטר), אז... והרי"ס ענה לו: נפתלי, בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך! אז... בראש שלנו, בלב שלנו, ובתכונות האופי שלנו, נהיה...

 

...דומה שהקרקע בשלה למבט מחודש בסוגיית שיטתה הכלכלית של מדינת ישראל. בפרק זה אציע דרך חדשה-ישנה שלדעתי רצוי מאוד שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, תעסוק בה ברצינות ובהרחבה הראויות. כוונתי לשיטה הכלכלית הרצויה למדינת ישראל ולא לשיטה הכלכלית היעילה בעיניה. אפשר לומר בצער כי הדיון הכלכלי בישראל נסב בעיקר סביב יעילותן או אי יעילותן של רגולוציות אלה ואחרות בקידום ערכי כלכלה מודרנית וגלובלית. מעט מאד מהדיון הציבורי נסב סביב מוסריותם, ערכיותם ורמת אמיתותם של העקרונות שעליהם מושתתת כלכלה מודרנית. במקרים רבים נוצר הרושם שכולם מסכימים פחות או יותר לעקרונות היסוד של כלכלה הדוגלת בתחרות בתחרות חופשית המתגמלת את היזם ומעריכה את צבירת ההון. לרבים נדמה כי אחר נפילת בריה"מ ובעקבות זאת התמוטטות עקרונות הקומוניזם השיתופי שאפיין אותה, לא נותרה אלא ברירה אחת והיא לאמץ את עקרונות הקפיטליזם עם התאמות קלות להקשר הפוליטי והחברתי הישראלי. ...הגיעה לדעתי מדינת ישראל לשלב שבו היא בשלה דיה כדי לשאול את עצמה שאלות קשות על השיטה הכלכלית הנהוגה בידיה ולהציע עקרונות אחרים שלא יביאו אליה את חוליי השיטה המצוייה. החמדנות והקנאה אשר הביאו להתמוטטותן של שיטות ותרבויות שונות בהיסטוריה של המין האנושי לא פוסחות גם על השיטה הקפיטליסטית הנהוגה במדינות רבות בווריאציות שונות. ...גם בישראל תחושות הקיפוח, החמסנות ואי הצדק הכלכלי הולכות ומתעצמות ככל שמצבה הכלכלי הולך ומשתפר. אין ספק שהשיפורים הנמדדים בעזרת כלי מקרו לא יודעים לזהות ולמדוד את תופעות הלוואי ההולכות ומצטברות. ...ולכן אין לנו אלא לפתוח את הדיון על השיטה הכלכלית הרצויה למדינת ישראל המתיימרת לייצג את ההיסטוריה היהודית, את המוסר והערכים שעזרו לעם ישראל לצלוח אלפי שנות גלות ולהגיע עד למקומות הראשונים באינדקסים בין לאומיים כאינדקס הגלובליזציה. מדינת ישראל בגרה דיה כדי להרשות לעצמה לבחון מחדש מקורות מעברה מהם תוכל לדלות ערכים ועקרונות אשר יהיה בכוחם לעזור לה לצלוח גם את המאה ה-21 ברווחה כלכלית מרשימה, בלא שתפגע מאותם החוליים שמדינות קפיטליסטיות נפגעות ועוד יפגעו מהם. בפרק הזה אני מבקש להציע מקור בלתי נדלה שממנו מדינת ישראל יכולה לשאוב בבטחה עקרונות כלכליים ולבחון את יעילותם בדרך מבוקרת בסביבה מודרנית. אם היא תשכיל לרענן את עקרונות שיטתה הכלכלית, תוכל לתרום בכך תרומה נכבדה להיסטוריה של האדם המודרני, אם רק תרצה בכך. מסורת כלכלית יהודית הספרות ההלכתית וההגות היהודית מקדמת דנא עסקו בסוגיות כלכליות שבין אדם לחברו ובין אדם לקהילתו. הספרות התורנית מלאה בעקרונות כלכליים יוצאי דופן אשר נלמדים עד היום בשקיקה ובדבקות מדי יום ביומו על ידי תלמידים שתורתם אומנותם, ועל ידי מליוני יהודים מן השורה בשיעורים יומיים המופצים בעלונים ובדפי אינטרנט או המשודרים בטכנולוגיות לוויין לכל רחבי תבל. עקרונות אלו נלמדו והתבררו במשך אלפי שנים בכל דור ובכל קהילות הפזורה היהודית ללא יוצא מן הכלל. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להתעלם מספרות זו במחי יד ולומר כי אי אפשר ללמוד מעקרונותיה כדי לשלבם בכלכלה המודרנית ולא כלום? דוד פסיג, צופן העתיד, עמוד 467.

 

איך רוכשים בקיאות במשניות פרקי אבות: קוראים משפט מתוך המשנה למשל: >>משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע<< חוזרים עליו שלש-ארבע פעמים מתוך הכתוב אחר כך חוזרים עליו שלש-ארבע פעמים מתוך הזיכרון כשמרגישים שיודעים אותו ממשיכים למשפט הבא. כשמסיימים פסקה חוזרים עליה שלש-ארבע פעמים מתוך הכתוב, ושלש-ארבע פעמים מתוך הזיכרון. נסו את זזזזה בכמה זמן אתם לומדים פרק שלם?

 

בניית אתר בחינם

במידה ואתה רוצה לבנות אתר בחינם, תוכל להתנסות באחת מהמערכות שלנו לבניית אתרים בחינם, בחר עיצוב והתחל לבנות אתר לעסק שלך
 
מצד שמאל תוכלו לראות מגוון עיצובים שתוכלו לבחור לאתר הסלולרי החדש שתבנו בזופ בדקות הקרובות
 
לאחר שתכנסו למערכת הניהול תחשפו לאפשרויות רבות לניהול התוכן באתר, תקבלו קוד QR ייחודי לאתר שלכם, תוכלו לנהל דפי תוכן, מפות, טפסים ועוד..
 
לחץ כאן לבניית אתר בחינם

החבילות של זופ

זופ מציעה שירותי פרימיום, לניהול אתר המובייל שלך.  שימוש בדומיין שלך, אחסון ברמה גבוהה , קידום באינדקס אתרים שלנו ועוד...

 

 
לחץ כאן לצפייה בחבילות של זופ