אינדקס אתרים - יעקב רוסו

 

בדיחה למבוגרים שלושה כלבים יושבים בתור אצל הווטרינר: פודל, פינצ'ר ודני ענקי. "למה אתה פה?", שואל הפינצ'ר את הפודל. "אני כבר זקן", עונה הפודל. "עוד מעט אהיה בן 17 ואני כבר כמעט עיוור לגמרי. אני הולך בבית, נכנס בדברים ועושה נזקים, אז הבעלים שלי הביא אותי לכאן כדי שהרופא ירדים אותי. ומה איתך?" הוא שואל את הפינצ'ר. "בזמן האחרון אני לא מה שהייתי", עונה הפינצ'ר. "אני מתוח, נובח כל הזמן ומתנפל על אנשים בלי סיבה. לפני שבוע נשכתי את הילד של השכנים וכמעט הורדתי לו אוזן, אז הבעלים שלי הביא אותי לכאן כדי שירדימו אותי". הדני הענק שומע את שני הסיפורים ונאנח. "מה הסיפור שלך?", שואלים אותו השניים. "תשמעו ", אומר הדני, "הבעלים שלי היא דוגמנית כוסית על, מדהימה, שכל הזמן מסתובבת בבית עירומה. אתמול היא התכופפה להרים משהו, ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי: קפצתי עליה מאחור ונתתי לה כל מה שיש". "הבנתי", אומר הפודל, "אז גם אותך מרדימים?". "מה פתאום ?!", עונה הדני, "רק קוצצים לי את הציפורניים..." !!!

 

כסף · כשאדם אחד עם נשק פורץ לבנק , זה נקרא "שוד מזוין". כשקבוצת שודדים מזיינת מיליונים, זה נקרא "בנק"... · דירה ברחוב הרצל: אם תרצו – אין!!! זו אגדה... · שמונה שקלים לליטר דלק - לא פלא שהמשיח יבוא על חמור... · יש לי משכורת היברידית: חצי ממנה הולך על חשמל וחצי על דלק... · אתמול בצהריים הלכתי עם התרמיל שלי על שפת הכביש. פתאום אני רואה מרחוק מרצדס בנץ נוסעת לכיווני. הרמתי את האגודל. עצר לידי ושאל: כן חמודה, לאן את צריכה. אמרתי לו: לשום מקום, סתם עשיתי לך לייק לאוטו · איך מדגדגים ילדה עשירה…? גוצ'י גוצ'י גוצ'י גוצ'יייי... · אתמול מתאמן צעיר ניגש אלי במכון כושר ושאל באיזה מכשיר עליו להשתמש על מנת להרשים את החברה שלו… אמרתי לו: "תשתמש בכספומט, זה נמצא ממש בסמוך למכון"... גברים ונשים · נישואין זה כמו פיתה, אם אתה אוכל מהצד, זה מתפרק.... טכנולוגיה · סבא, אתה לא חייב ללקק את האצבע כשאתה מעביר תמונות באייפון... כל השאר · דבורה זה בסך הכל זבוב עם צעיף של בית״ר... · ההבדל העיקרי בין צה״ל לחמאס זה שאצלנו ״אני רוצה להתאבד״ זאת שיטה להשתמט בעוד שאצלם זה תנאי קבלה... · רק כשמחממים משהו במיקרו מגלים כמה דברים אפשר להספיק ב-50 שניות · התינוק המצוייר של קופת חולים כללית מפרסם אותם כבר כמה שנים טובות, ועדיין אף רופא בקופה לא עלה על זה שהוא לא מתפתח... · אם למרות כל המאמצים שלך לא הצלחת למצוא דיאודורנט יעיל, הכי חשוב לא להרים ידיים... אופטימי: לי זה לא יקרה... פסימי: לי זה בטוח יקרה... אדיש: אז מה אם זה יקרה? סדיסט: אני מחכה שזה יקרה... סטלן: חחחחח מה יקרה יה שרוטים? ולסיום................ · אומרים שחתולים לא נאמנים כמו כלבים, אבל אף פעם לא ראיתי חתול מלשין על מישהו שיש לו סמים...

 

יפיקה מזל טוב בריאות והגשמת חלומות אחיך האוהב יקוביקו...(:

 

משפט השנה החיים הם כמו איבר המין הגברי הכול פשוט, רך, רגוע, תלוי באופן חופשי ולא מטריד ואז באות הנשים - והכל נעשה קשה... ! --

 

במקום דו"ח על מהירות מופרזת ישראל העיף מבט מהיר אל הספידומטר לפני שהאט. המחוג הראה 105 קמ"ש במקום שבו מותר לנסוע עד 60 קמ"ש. זו הפעם הרביעית שהוא נתפס על מהירות בשנתיים האחרונות. איך זה יכול לקרות לו, חשב? הוא שמע את כרזת השוטר בניידת שהופיעה לפתע במראה, השוטר הורה לו לעצור בצד. ישראל האט את רכבו ועצר בשולי הדרך והניידת מאחוריו. ישראל הביט במראת הצד וראה את השוטר יוצא מן הניידת ופוסע לעברו. עוד מבט לעבר פניו של השוטר וכולו נתמלא פליאה, הרי זה יעקב, אחד המתפללים מבית הכנסת. הוא פוגש אותו כל שבת והם מברכים זה את זה בברכת שבת שלום. הוא לא ידע שיעקב מתנדב במשטרת התנועה, במדים יעקב נראה אחרת. עתה חש הקלה. חיש מהר יצא ישראל מרכבו וקידם בברכה את יעקב: "שלום יעקב, אני מופתע לראות אותך כך במדים" . "שלום ישראל" השיב יעקב בארשת פנים רצינית. "אני מניח שתפשת אותי על חם כי אני ממהר הביתה . אשתי והילדים מחכים לי" . "כן, אני מתאר לעצמי" ענה ראובן כמעט בלחש. "אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר ועתה אני ממהר הביתה וכנראה לא הקפדתי הפעם על המהירות המותרת" אמר ישראל בצורה מבודחת. השוטר לא ענה ועלעל בפנקס הדו"חות . "אתה יודע, אשתי טלפנה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפו"א חמים לארוחת ערב, אתה יודע למה אני מתכוון?" "כן אני יודע למה אתה מתכוון, אני גם יודע שיש לך עברות קודמות רבות" , סח יעקב. אוי ואבוי, חשב ישראל לעצמו, זה הולך להיות לא טוב. הוא בטח ירשום לי דו"ח. צריך לשנות גישה. "על מה עצרת אותי, יעקב?" "105 קמ"ש. האם תואיל בבקשה לשבת ברכבך?" "רגע, חכה רגע יעקב, אני הסתכלתי בדיוק במד המהירות ובקושי נסעתי 80" שיקר ישראל, העיקר שלא לקבל דו"ח. "בבקשה ישראל, לך שב ברכב" ביקש יעקב בנימוס. ישראל חש נבוך, נכנס לרכבו וטרק את הדלת בתסכול. הוא הביט במראה לעברו של יעקב וראה אותו רושם בפנקסו. למה הוא לא ביקש ממני רישיונות, תמה ישראל, איך זה יכול להיות? החרא הזה רושם לי דו"ח? מעניין איך תהיה הפגישה בינינו בבית הכנסת? איזה פרצוף יהיה לו לעמוד מולי? דפיקה קלה על שמשת החלון קטעה את הרהוריו של ישראל. הוא הסב את פניו וראה את יעקב מסמן לו לפתוח את החלון כשהוא מחזיק בידו דף מקופל. ישראל פתח את החלון כדי חריץ קטן, יעקב השחיל דרכו את הניר המקופל ופסע חזרה אל הניידת מבלי לומר מילה. ישראל חשב לעצמו, מעניין כמה יעלה לו הקנס, הפעם, ופתח את הדף. רק רגע, מה זה? בדיחה? זה לא דו"ח, וישראל קרא: "ישראל היקר, לפני שנתיים הייתה לי בת. היא הייתה בת 6 כאשר נדרסה למוות. אתה ודאי מנחש שהיה זה נהג אשר נסע במהירות מופרזת. הוא קיבל קנס קטן ו- 3 חודשים בכלא. כעת הוא חופשי לחבק את אשתו ואת שלוש בנותיו. לי הייתה בת אחת ואני צריך לחכות עד שאגיע לשמיים כדי שאוכל לחבק אותה שוב. מאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא. מאות פעמים אני מנסה לסלוח לנהגים כאלה, ואפילו עכשיו, איתך. אז תסלח לי, ישראל, ותיסע לאט כי יש לי עוד בן אחד בלבד ואני פוחד עליו מאד מאד". ישראל הרים את מבטו מן הכתב והספיק לראות את יע ב נוסע במורד הרחוב. הוא הביט בו עד שנעלם. הוא נותר לשבת נטוע במקומו עוד דקות ארוכות מהרהר בדברים שקרא ואז התניע את רכבו והחל לנסוע אט אט אל ביתו כשבליבו תפילה, רק לראות, לחבק ולחוש שוב את אשתו וילדיו. הוא ראה אותם בדמיונו מחייכים וצוהלים לקראתו והדמעות זלגו מעיניו. הם לא הבינו מדוע היה נסער ונרגש כל כך כשהגיע הביתה... החיים יקרים מפז – בואו כולנו ננהג בזהירות בבקשה. בואו נמנע צער וסבל מיותרים. בואו ניסע בשיא הזהירות כדי שכולם יזכו לפגוש את כולם!

 

ג'ורג' אהב את חברה שלו והחליט לקעקע את השם שלה על איבר המין שלו אז הוא עשה קעקוע בשם Wendy. וכשהוא מתכווץ רואים WY. לאחר שחברתו נטשה אותו הלך ג'ורג' להתנחם בג'מייקה. כשהגיע לאחד החופים בג'מייקה, נכנס ג'ורג' לשירותים והנה הוא רואה ג'מיקאני שגם לו יש WY על איבר המין. ג'ורג' נסער, מראה לג'מיקאני את WY שלו, מספר לו Wendy שלו על ושואל אם גם אצלו זאת Wendy. לא עונה לו הג'מיקאני בחיוך ומותח את איבר מינו, אצלי זה WELLCOME TO JAMICA AND HAVE A NICE DAY

 

צמרמורת - זה מה שתחוו כשתקראו. דבריו של יו"ר מפלגת החירות של הולנד, וילדרס, שנאם במלון ׳ארבע עונות׳, בניו יורק, . שהציג את ״ברית הפטריוטים״ והכריז על כנס הג'יהאד בירושלים. (מפלגתו של פעיל הימין האנטי-איסלאמי ח'ירט וילדרס זכתה ב-24 מנדטים, לעומת תשעה בבחירות הקודמות. ובכך הפכה למפלגה השלישית בגודלה בהולנד) חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי. אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳.(אירופה) ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים. אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב. ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית. זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?" ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים. אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה. זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא. אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר. כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור. המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה! בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים. בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה". צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים. בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא. באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית. באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן. היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל. אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים. אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת. שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות. המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות. המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה. היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם. הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام):בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים. הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם. הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'. אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם. אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת. בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות". אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד. האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה". אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן. הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו. מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם. ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו. אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות. רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה. אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נאלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו. אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם. הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם. אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל. לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה... האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים. הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו. אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת. אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים. אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.

 

להלן תקראו סיפור, שחבר מימי בית הספר שלח לי. אני חושב שזו אגדה, ובכל אופן, מרגש לקרוא.... חיים המעגל שנסגר יש בתל אביב חבורה של נהגי מוניות שבכל חודש הם יושבים בבית של מישהו אחר, שותים, ומספרים את כל החוויות של השבוע שהיה להם. אחרי כמה סיפורים של נהגים , קם אחד מהם ואמר עכשיו אני מבקש לספר לכם מקרה מעניין שאירע לי השבוע. וכך סיפר: "השבוע נסעתי כהרגלי ברחובות תל אביב, תר אחרי נוסעים, כשלפתע לקוח מסמן לי לעצור . הנוסע ניראה מאוד מצחיק, קשיש, עם חולצה כזאת של מיאמי מכופתרת, שעון זהב וצמידים מזהב על ידו..עלה למונית והוא אומר לי: 'סע לשיינקין'. אני מתחיל לנסוע, ומתפתחת שיחה. האיש מספר על עצמו , על הצלחותיו ועל מפעלים והשקעות שיש לו. לאחר כמה דקות של נסיעה הוא שואל אותי אם אפשר לעשן במונית. אמרתי לו 'בכבוד' , תעשן. ואז הוא הוציא סיגר,ואני קצת מבין בסיגרים..הסיגר הזה שווה מינימום 500 דולר...ואני ככה מוציא 'נקסט לייט' והוא צועק: 'לא, לא - אני אדליק לך', ואז הוא הוציא לי איזה 'זיפו' בעוד 1000 דולר, ואיך שהוא בא להדליק לי את הסיגריה, שרוול החולצה שלו התרומם ויכולתי להבחין במספר הטבוע על ידו , כזה שהוטבע על זרועותיהם של היהודים המובלים למחנות ההשמדה. באותו מבט חטוף 'צילמתי' את המספר, וזה גרם לי להתרגשות עצומה. באופן אוטומטי הרגל נחה על דוושת הבלם ומיד עצרתי בצד הכביש. הפניתי את מבטי לאחור ואני אומר לו בהתרגשות : אתה ניצול שואה ? הוא מסתכל עלי בתדהמה על שעצרתי. כועס ורוגז , ולא מבין את פשר שאלתי. מופתע משאלתי הוא משיב :' מה אף פעם לא נפגשת עם ניצול שואה ?' תמשיך לנסוע בבקשה , אתה מעכב אותי !! המספר שקראתי על זרועו ריגש אותי, ובקשתי שיספר לי על קורותיו בתקופת השואה. הוא לא היה רגיל לכך שנהג מונית , או איזה שהוא אדם, יתעניין כל כך בקורותיו, באופן כל כך פתאומי .הוא לא הבין למה עצרתי , ולאחר היסוס קט הסכים לספר מעט על קורותיו. הוא סיפר שכל בני משפחתו נספו בשואה והוסיף: 'אחרי השואה , חיפשתי וחקרתי לברר אם מישהו מבני משפחתי ניצל. הגיעה אלי שמועה שאחי נמצא בארץ ישראל. הגעתי לכאן , אף אחד לא ידע להגיד לי דברים ברורים, אבל מישהו שפגשתי סיפר שהכיר את אחיו, והוא נפטר בארץ. כך נשארתי לבד בעולם..." . הנהג שסיפר את סיפורו במפגש החברתי של הנהגים , עצר את סיפורו ולקח נשימה ארוכה. חבריו , נהגי המונית שהאזינו בקשב רב לסיפור המרתק דחקו בו להמשיך , אבל בתגובה הוא אומר להם, "לפני שאמשיך לספר לכם מה קרה עם הנוסע , אני מבקש שתאזינו קודם לסיפור האישי שלי.." והוא ממשיך: "תיראו , אתם מכירים אותי כבן אדם דתי , אבל אני לא הייתי כל החיים שלי דתי. אני חזרתי בתשובה..אני נולדתי בקיבוץ חילוני..והייתי חילוני גמור...לא היה לי שום קשר לדת... הייתי נער, בגיל שלפני הגיוס . יום אחד אני יושב בחדר האוכל בקיבוץ, בלי תיאבון , ובלי חשק לאכול. היה לי תחושת בחילה . אמרתי לעצמי , מוטב שאמשיך את עבודתי, אסיים מוקדם ואלך לישון מוקדם". והוא ממשיך ומספר: "במקום עבודתי הייתה גיגית ענקית כזאת, שלשם היינו זורקים תפוחי אדמה. בתחתית הגיגית יש להבים גדולים, כמו בבלנדר, וככה הם קוצצים את תפוחי האדמה. באותו יום , שהיה יום גשום , חזרתי לעבודתי ליד מכונת קיצוץ תפוחי האדמה. נעלי היו רטובות. עליתי לגיגית לשפוך את תפוחי האדמה ומעדתי, פנימה לתוך הגיגית, וזאת בשעה שהמכונה פועלת. נחבלתי . צעקתי בכאב , אבל הרגשתי עוד יותר נורא, כשקלטתי שלאט לאט אני יורד עם תפוחי האדמה לתחתית הגיגית אל תוך הסכינים. היה ברור לי שאני עלול תוך זמן קצר להיות להיפגע מהלהבים. צעקתי בכל כוחי לעזרה , אבל אף אחד לא שמע אותי כי כולם היו בחדר האוכל. ניסיתי לטפס על הדופן הפנימית החלקה והגבוהה , על מנת להיחלץ משם , אבל לא הצלחתי. ואז התחלתי לצעוק לבורא עולם. לזעוק. להתפלל . דומני שזאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שפניתי לבורא עולם. שצעקתי. שהתפללתי אליו . קראתי בקול : 'תעזור לי , תציל אותי . אני לא רוצה למות! ' ואז, בעודי צועק וצורח מבוהל ומלא חרדה , אני רואה פתאום יד מושטת אלי , לופתת את ידי בחוזקה ושולפת אותי מתוך הגיגית. הדבר הראשון שראיתי על היד , היה מספר טבוע על היד . זו הייתה ידו של זלמן מהקיבוץ. זלמן היה ניצול שואה ובגלל השואה הוא היה בהלם וטראומות , ולא דיבר ולא תקשר עם אף אחד.. אמרתי לו בהתרגשות תודה רבה , רבה . ממש, הצלת אותי ! והוא, לא התייחס לעניין יותר מדי. פשוט המשיך ללכת.. "... מאז אותו אירוע , הוסיף נהג המונית לספר , המספר שראיתי על זרועו של זלמן רדף אותי כל החיים שלי. זכרתי אותו ויכולתי לדקלם אותו בכל רגע נתון. המספר הזה הוסיף לרדוף אותי גם בחיים. התגייסתי לצבא..שלוש ספרות של המספר האישי שלי היו כמו שלוש הספרות הראשונות של זלמן...השתחררתי מהצבא! קניתי דירה בבניין מגורים בעיר. שתי הספרות האמצעיות של הבניין היו שתי הספרות האמצעיות של זלמן. הזמנתי טלפון, שלוש הספרות האחרונות של מספר הטלפון שלי היו כמו שלוש הספרות האחרונות שעל ידו של זלמן..." "ועכשיו , בחזרה אל התימהוני שעלה למונית שלי. כשהוא הרים את ידו להצית את ה'נקסט- לייט' עבורי , זה היה כמעט בדיוק אותו מספר של זלמן, שאותו ידעתי בעל פה כל חיי. ..רק הספרה האחרונה שונה...באותו הרגע כשראיתי את המספר של הבחור שהיה איתי במונית...הבזיקה במוחי מחשבה ... לאחר שעצרתי ונעלתי את הדלתות, ולאחר שיחה קצרצרה עם הנוסע שעליה כבר סיפרתי, ולמרות בקשת הנוסע להמשיך בנסיעה הרגילה - עשיתי סבוב פרסה והתחלתי לדהור לכיוון ההפוך. הנוסע נבהל והתחיל לצעוק עלי: 'לאן אתה נוסע ?' ואני לא מגיב. רק לוחץ על דוושת הגז ומאיץ מהירות. הוא חשב כנראה שאני חוטף אותו והתחיל להשתולל בצעקות . ואני שותק ולא מגיב. הייתי בטוח שאני עושה את המעשה הנכון. נהגתי במהירות רבה, אבל באחריות. המחשבה שהבזיקה במוחי רק שניות אחדות קודם לא הרפתה ממני. לא רציתי לשתף את הנוסע במה שעבר עלי. פני היו מועדות לקבוץ שבו גדלתי . החלטתי לנסוע לזלמן. בעצם, לא ידעתי אם הוא עדיין קיים. אולי אפילו נפטר , אחרי הכול כבר עברו שנים רבות מאז שעזבתי את הקיבוץ!! למרות חששותי שנסיעתי תהיה לשווא, הייתה לי תחושה, ואולי רק תקווה שאמצא את זלמן חי וקיים. סוף, סוף הגעתי לקיבוץ המוכר והחביב . הזיכרונות הציפו אותי, אבל דחקתי אותם הצידה , והגעתי היישר לדירתו של זלמן, כאילו רק אתמול עזבתי את הקיבוץ. ירדתי מהמונית כשהנוסע עדיין בתוכה. דפקתי בהתרגשות ובחוזקה על הדלת , מסופק אם זלמן עדיין חי . כעבור דקה או שתיים , שנדמו לי כנצח , הדלת נפתחה , ולא יאומן; זלמן , חי וקיים עומד בפתח. הוא עמד שם עם המבע האטום משהו, כמו אז, ואני מתנפל עליו בחיבוק, כמי שלא ראה אדם קרוב שנים רבות כל כך. זלמן , שלא היה מדבר , נשאר אדיש ונראה שלא זכר אותי. וכך, בעודי אוחז בזלמן בפתח הדירה, ירד הנוסע התימהוני מהמונית, התקרב אל שנינו , מבלי שהבחנתי , ראה את המחזה, והתנפל על זלמן בחיבוק. הייתי מאושר מרוב שמחה. הניחוש הפרוע שלי נמצא נכון. ז ל מ ן והנוסע שלי היו א ח י ם !!! על אף כל השנים שעברו ועל אף שבגרו והזדקנו – ניכר הדמיון שבין השניים . השניים קלטו בחושיהם הבריאים, שהם אחים. בפעם הראשונה בחיי ראיתי את זלמן מ ד ב ר !!! הרגשתי, שזלמן נשלח מן השמיים להציל אותי מלהבי מכונת החיתוך, על מנת שאוסיף לחיות , ולהביא אליו את אחיו האבוד. הרגשתי שהתפקיד שמלאתי בדרמה זו, לא היה מקרי. היה ברור לי שמלמעלה הועידו לי תפקיד זה, ולא נשאר לי אלא להיות אסיר תודה על שההשגחה זימנה לי תפקיד כה נהדר ונפלא בדרמה זו. כך סיפר הנהג לחבריו, והתיישב במקומו, כשהוא זוכה לחיבוקים על האירוע המדהים.

 

בבניין בן 6 קומות בירושלים, פרצה שריפה גדולה. תוצאותיה היו הרוגים רבים מדיירי הבניין. משפחה של תלמידי ישיבה הלומדים בכולל בירושלים מקומה ראשונה – נספתה כולה. משפחה של תלמידי ישיבה הלומדים בבית אל מקומה שנייה – נשרפה בשלמותה. ממשפחה של נטורי קרתא שגרו בקומה השלישית – איש ממנה לא שרד. משפחה חרדית בת 8 נפשות מקומה רביעית – אף היא נשמדה כולה. הזוג החילוני מהקומה חמישית – ניצל מן השריפה. נציגי המפלגות הדתיות בעיר דרשו ועדת חקירה לשריפה ולתוצאותיה, ובעיקר בקשה לחקור הכיצד זה קרה שדווקא הזוג החילוני ניצל ללא פגע. גם הרבנים המקומיים הצטרפו לדרישה. החקירה הסתיימה תוך זמן קצר. בהכרזתו של מפקד מכבי האש בעיר שהיה יו"ר ראש הועדה : "כמידי בוקר, הזוג החילוני יצא לעבודה"........

 

יש שתי דרכים לזרום בקלות עם החיים: להאמין לכל דבר, או להטיל ספק בכל דבר, שתי הדרכים חוסכות מאיתנו את הצורך לחשוב. בלב לבו של הקושי שוכנת ההזדמנות. אם הספינה של חייך טרם הגיעה אליך לחוף, שחה אליה! תבוסה לא תמיט עליך חרפה, אם נלחמת כמו שצריך ולמען מטרה צודקת. לבו של הטפש הוא בפיו, פיו של החכם הוא בלבו היה חכם לכל מי שאתה פוגש בדרכך למעלה, כי תצטרך לעבור על פניו שוב בדרכך למטה. להרוג את הכלב לא מרפא את הנשיכה . המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר אל רחמנים

 

ביום שבו אסד נופל ד"ר גיא בכור ביום שבו אסד נופל, 3 מיליון עלאווים בסוריה הולכים לגורל של שחיטה וטיהור אתני; אם היינו מחזירים את הגולן כל האלימות הזו היתה נופלת על תושבי הצפון. רוסיה שלחה נושאת מטוסים להגן על אסד, בריטניה וצרפת מחמשות את מתנגדיו. הדם ימשיך לזרום.למה אין עדיין הכרעה בסוריה? התשובה מצמררת באכזריותה: מי שיפסיד – יישחט. אם אסד מרים ידיים, או לחלופין מקבל את הצעת הליגה הערבית (בתמיכת ארה"ב) להעביר את השלטון לסגנו, פארוק א-שרע הסוני, המשמעות היא שהעלאווים, 2-3 מיליון איש, ישלמו מחיר נורא. ואם המורדים יפסידו, הם אלה שיישחטו באכזריות רבה לא פחות. זו הסיבה שאין אפשרות לסיים בפשרה כלשהי את הסכסוך הזה, משום שלא מדובר כאן במנהיג, אלא בעדה שלימה. בעצם, בברית המיעוטים, ששלטה בסוריה מאז 1970: העלאווים, הדרוזים והנוצרים. הם כולם ישלמו מחירים איומים, עד כדי השמדה, טיהור אתני וגירוש. לאף אחד בסוריה אין המותרות להפסיד, הם נלחמים כולם עם הגב אל התהום; הם נלחמים על חייהם. הסוף ברור: ברית המיעוטים בראשות העלאווים לא תוכל להמשיך לשלוט בסוריה, והרוב הסוני דורש את מקומו הראוי. אבל עד שזה יגיע, מרחץ הדמים יכול להימשך עוד תקופה ארוכה, כל עוד אין התערבות בינלאומית במדינה כפי שהיה בלוב, ורוסיה וסין דאגו ודואגות שגם לא תהיה התערבות כזו. בעצם, יש כבר מעורבות בינלאומית: נושאת המטוסים הרוסית "אדמירל קוזניצוב", יחד עם לפחות צוללת גרעינית רוסית אחת, כבר עוגנות בנמל טרטוס הסורי, לטובת אסד. המסר הוא הרתעתי כלפי נאט"ו, ארצות הברית או טורקיה: פגיעה באסד תיחשב כפגיעה ברוסיה. אסד, שהבין כבר בשבוע שעבר שהעורף שלו מוגן צבאית ודיפלומטית, פתח במרחץ דמים. הוא מבין שהצבא הסדיר שלו מתקשה לבצע את המשימה, ולכן הוריד למערכה את הקלף החזק ביותר שלו, אך גם האחרון: "המשמר הרפובליקני", יחידת העילית העלאווית של הצבא, המיומנת והמצוידת ביותר, יחד עם שלוש דיוויזיות עלאוויות, או עם רוב עלאווי נאמן: השלישית, הרביעית (בפיקוד אחיו מאהר) ודיוויזית רגלים. אלה מפציצים ללא רחם בחומס, ובמבואות המזרחיים של הבירה דמשק – והודפים משם את המורדים על צבאם. הצבא העלאווי של אסד מונה כ-30 אלף איש, עם טנקים מתקדמים, תותחים וטילים. לשום יחידה של הצבא הסורי אסור היה, עד היום, להיכנס למרחב דמשק, חוץ מ"המשמר הרפובליקני", ועכשיו מוציא אסד את הכוחות הנאמנים האלה מדמשק החוצה. צבא סוריה החופשית מוצא מקלט בטורקיה ולפי דיווחים מערביים, המודיעין של צרפת ובריטניה מאמן ומחמש אותו. ללא התערבות בינלאומית ממשית יתקשו המורדים להפיל את אסד, שמתכנן להתבצר לבסוף במרחב דמשק המוגן. המשטר הסורי היסווה היטב את השנאות והתיעוב ההדדי בתוך המדינה, כאשר כלפי חוץ טען שאין עוד עדות בסוריה, וכי כולם סורים. לא מעט בישראל גם קנו את מצג השווא הזה. כעת, תיבת פנדורה העדתית נפתחה והכל זינק החוצה – בלי יכולת לשוב פנימה. כך גם קורה בעיראק, וכך גם צפוי שיקרה באיראן, המפולגת ומשוסעת בעשרות עדות, דתות ומיעוטים המתעבים את המשטר המרכזי שם. בישראל עוקבים בהשתאות אחרי האכזריות הסורית, משני הצדדים; הרי במשך כמה עשורים סיפרו לנו שמשפחת אסד היא "הפרטנר" שלנו לשלום. למזלנו, לא קנינו את האשלייה הזו ועכשיו אנחנו רואים את האכזריות של המשטר הזה, את שקריותו ואת התיעוב שחש כלפיו העולם הערבי. הרי סיפרו לנו ששלום עם משפחת אסד יביא את יתר העולם הערבי, וכעת כל האשליות מתרסקות. למזלנו, הגולן נשאר בידיים ישראליות, וכך גם ימשיך להיות, כי אם האיזור היה מועבר לסוריה, השלטונות היו מיישבים שם מיליון תושבים, וכל מרחץ הדמים העדתי היה גולש מהגולן המיושב בסורים לעבר צפון ישראל. הרבה לקחים יש בטרגדיה הסורית כלפי החברה הישראלית, תוך התפכחות אכזרית מאשליות. לפחות איננו משלמים הפעם את מחיר הסכסוכים הפנים-ערביים. התפקיד שלנו הוא להביט על המתרחש מבחוץ, ובשום אופן לא להתערב, שכן כל התערבות, אפילו מילולית, עלולה להסיט באופן מלאכותי את האש לעבר ישראל. אין זה סכסוך שלנו; את הגבולות יש לאבטח היטב, ולתת ל"אביב הערבי" סביב, אותה הבטחה מדומה, להמשיך וללבלב לו.

 

באחד הימים, הופתע רב בית הכנסת לראות מתפלל חדש שהגיע לראשונה, חנוט בחליפת יוקרה ונעלי מעצבים. "כבוד הרב" אמר האורח, "באתי להודות לאל על העושר הרב שנתן לי, ולהרים תרומה של 100 אלף דולר לבית הכנסת !" "וואוו" התרגש הרב, "אם מותר לי לשאול, איך הגעת לעושרך הרב ?" "בחודש שעבר הנחתי תפילין לראשונה בחיי" השיב האיש, "וביקשתי מהאל הצלחה כלכלית. כעבור שבוע חל מהפך בביזנס שלי, וסגרתי עסקאות במיליוני דולרים..." "איך אתה מסביר את זה ?" הופתע הרב, "אני מתפלל לאלוקינו שלוש פעמים ביום, מלמד תורה, פונה לבורא עולם בכל רגע נתון וחושב עליו בכל רגע ורגע, ובכל זאת אני עני מרוד, והשם לא העניק למשפחתי רווחה כלכלית..." "אתה יודע למה זה ?" השיב האורח, "זה כי אתה נודניק !"

 

אחד פוגש מישהי בבר ולוקח אותה לבילוי רומנטי. היא מציעה לנסוע מחוץ לעיר, ואז כשהגיעו ליד חורשה, הוא עוצר את הרכב בצד והם מתחילים להתגפף. פתאום הבחורה עוצרת אותו ואומרת: "לא אמרתי לך קודם, אבל אני נערת ליווי. אם אתה רוצה מספר זה יעלה לך 200 שקל". הבחור כבר חם, ולכן לא מתווכח ונותן לה את הכסף. אחרי שסיימו, הבחורה מציתה סיגריה ואומרת: "שנחזור לעיר?" הבחור מחייך ומשיב: "לא אמרתי לך קודם, אבל אני נהג מונית. אם את רוצה לחזור העירה, זה יעלה לך 250 שקל"...

 

אם זה נכון אז זה שווה לידע את כל הקרובים לנו שלא תצטרכו. אבל כדאי לדעת ולזכור... לפני כחצי שנה גילו אצלי שתי אבנים בכליות. הבדיקה הייתה שגרתית ועדיין לא סבלתי מכאבים. האבנים צולמו באולטרה-סאונד וברנטגן. גודל האבנים חייב ריסוק בלבד (האבנים היו גדולות מכדי שיצאו בעצמן). בקשתי לרסק את האבנים באופן יזום. נקבע לי תור לניתוח/ריסוק בבית החולים. מספר ימים לפני האשפוז סיפר לי חבר על ידיד שלו, שאכל "שק של בצל" וכל האבנים בכליותיו נעלמו. החלטתי שאין מה להפסיד !!!!!. 3 ימים לפני הניתוח אכלתי בצל שלם בגודל אגרוף בכל ארוחה. למחרת אכלתי עוד 2 בצלים. סה"כ 5 בצלים. ביום המיועד התאשפזתי, הורדתי לחדר הניתוח והורדמתי. לאחר מספר שעות התעוררתי. בעודי מטושטש הודיעו לי שהרופא לא מצא אבנים כלל ועל כן לא טופלתי בכלל בריסוק אבנים. בקשתי ונשלחתי לצילום סי.טי. הרופאה המפענחת, בדרגת פרופסור, קבעה חד משמעית שאין אבנים בכליות. מדהים !!! פניתי לרופא שלי, לרופאי בית החולים ולידידים רופאים. כולם המהמו משהו לא ברור וביטלו את הבצל כתרופה. איש מהם אינו מוכן לבדוק את תכונות הבצל, או לבדוק מה הכמות הדרושה, או לבדוק לאיזה סוג אבן מתאים הטיפול בבצל (ישנם 5 סוגי אבנים) לא נותר לי אלא לספר לכולם מניסיוני, לבקש שתפיצו המייל לכל מי שאתם מכירים, שתתרגמו לכל שפה שמוכרת לכם, ואולי נחסוך למישהו בעולם כאבי תופת של אבני כליה (כאבים השווים בעוצמתם לכאבי יולדת), או כאבים של ריסוק אבנים שכרוכים בדימום. אין לנו ארץ אחרת והיא קטנה אז בואו נעשה דברים גדולים! משה ברנשטיין - רחובות

 

לא חשוב כמה פעמים קראתי תמיד מצחיק אדם בא לרופא ומספר לו: "ד"ר, לפני שבועיים אני חוזר הביתה ורואה את אשתי במיטה עם מישהו. כמעט הרגתי אותם מרוב עצבים, אבל אשתי אמרה: 'לך למטבח, תשתה קפה, תירגע. זה לא מה שאתה חושב... אבוא להסביר לך מאוחר יותר'. אחר כך הסבירה: 'זה החשמלאי, בא ותיקן כמה דברים אז שכבתי איתו. אל תעשה ענין מזה.' למחרת שוב: אשתי עם גבר אחר במיטה חשבתי שאני הולך להרוג אותם, והיא: 'לך למטבח תשתה קפה, אני כבר אבוא ואסביר'. הפעם זה היה הצבע, שצבע כמה פינות מלוכלכות בבית והיא שכבה איתו. למחרת גבר אחר, והלכתי למטבח לשתות קפה, להירגע, ולקבל את ההסבר שזה המזגניסט. ולמחרת, כששתיתי קפה, זה היה האינסטלטור..." לד"ר נמאס והוא שואל: "הבנתי! למה אתה מספר לי את כל זה"? הבחור: "תגיד לי ד"ר, כל כך הרבה קפה, זה בריא?"

 

יום שני 23 יולי 2012 לכבוד מר ג'יימס סניידר מנכ''ל מוזיאון ישראל באמצעות דוא''ל jsnyder@imj.org.il א.נ. הנדון: 'מוזיאון ישראל מפריד בין נשים לגברים'. מכותרת בעיתון ''הארץ'' שהופץ היום, למדנו כי 'מוזיאון ישראל' יאפשר הקיץ, שעות ביקור נפרדות לנשים וגברים, כדי למשוך מבקרים חרדים לתערוכה מסויימת. זהו מעשה חצוף של הנהלת מוזיאון ישראל, שנטלה לעצמה זכות להנהיג במוסד ממלכתי, מינהגים השאובים מתקופת ימי הביניים. מוזיאון ישראל אינו בית כנסת! ירושלים הולכת ומתחרדת בשנים האחרונות, אף ללא עזרתך. הימנע מלהכניס את תרבות ''שכונת 'מאה שערים'' לכותלי 'מוזיאון ישראל' שלנו. האזרח החרדי, אינו חרד להסתובב חופשי ברחובות ירושלים, לצפות בעין חפיצה בנשים, הצועדות סמוך לו, על כל צעד ושעל. לא שמענו מעולם, כי למי מהם, נגרם נזק נפשי. כל רע לא יאונה לשוחר התרבות החרדי, אם נשים תבקרנה עמו, בצוותא חדא, ב'מוזיאון ישראל'. למעשה הנואל שאתה עתיד לעשות, לא היה תקדים בארץ. אל תהיה הראשון בפריצת פתח מסוכן זה. לא זאת, אף זאת. אם אשה תבקש לרכוש כרטיס כניסה למוזיאון, ותסורב בנימוק שהוא פתוח, אותה שעה, לגברים בלבד, יתכן ומעשיך ישאו אופי פלילי, בשל 'הדרת נשים'. זאת יקבע, כמובן, היועץ המשפטי לממשלה, שהוא נמען למכתבי. אם לא תחזור בך, פומבית, מהרעיון הנואל, אפנה אל כל ידידי, באמצעות הפייסבוק והדוא''ל, ואמליץ בפניהם להביע את מחאתם על התנהגותך הפסולה. אציע להם להימנע לחלוטין מלבקר במוזיאון ישראל בתערוכה שבה אתה מבקש להנהיג את חוקיך המשונים. בכבוד רב עו''ד גדעון רוזנבלום העתק: העתק: מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה מר גדעון סער, שר החינוך חברי לדעה, ללא הבדל השתייכותם הפוליטית, מתבקשים להפיץ מיזכר זה בכל אמצעי התקשורת האלקטרוניים וכן להביע את מחאתם למנכ''ל המוזיאון באמצעות דוא''ל jsnyder@imj.org.il

 

חרצן של אפרסק - סיפור סיני עתיק (שש"ס שוקלים לאמצו... ) פעם, לפני הרבה הרבה שנים, חי בסין גנב אחד. יתום מאב ואם, וללא כל שארי בשר, גדל ברחובות ושם למד ממיטב הגנבים בעיר כיצד לשרוד את החיים הקשים: איך לגנוב כיכר לחם או פרי מזדמן, ואיך להעביר את הימים והלילות ברחובות בנוחות מירבית. הוא היה בחור מאד פיקח. הוא למד היטב, ושיכלל את השיטות שלמד, וברוב חוכמתו אף פעם לא נתפס. יום אחד הוא התאהב. הנערה בה חשק, החזירה לו אהבה, אולם הציבה בפניו תנאי: עליו לשנות את דרכיו הנלוזות, לחדול מלגנוב, ולקיים אותה ואת ביתם ביושר ובעבודת כפיים. הבחור היה מוכן לעשות בשבילה הכול - אפילו להפסיק לגנוב. הוא רק רצה לפתור בעיה אחת לפני שהוא מתקן את דרכיו: עליו להשיג טבעת נישואין יפה ויקרה בשביל אהובתו! זו תהיה גניבתי האחרונה, הבטיח לעצמו.. זחוח דעת ומאוהב עד לאוזניו, שכח את כל כללי הזהירות שהנחו אותו תמיד, ולמזלו הרע נתפס בשעה שפרץ לחנות תכשיטים כדי לגנוב טבעת. הוא נזרק לבית הסוהר, וגזר דינו היה לבלות מאחורי הסורגים כמעט את כל חייו. יום אחר יום ישב הגנב בין כותלי הכלא וחשב איך הוא יכול לחלץ עצמו משם. איך יוכל לברוח? הקירות היו עבים והגדרות עטויות תיל דוקרני, והסוהרים לא עזבו את משמרתם אף לרגע. לא ניתן לו לצאת מהתא, וארוחותיו הוכנסו אליו על הרצפה, מתחת לסורגים. ככל שמחשבותיו העמיקו, כך הלכה תקוותו ואבדה - אין לו סיכוי לצאת משם! יום אחד, בעודו ממולל את שאריות ארוחתו הדלה, הבזיק במוחו רעיון. הארוחה שקיבלו האסירים היתה דומה מדי יום וכללה מעט אורז, חתיכת דג, ופרי אחד. באותו יום היה הפרי שקיבלו אפרסק. האפרסק היה עסיסי ונוטף מיץ, והזכיר לגנב את ימיו העליזים ברחובות, כאשר היה מתקרב לחנויות ברובע העשירים וגונב משם פירות מפוארים. איך שהוא ככה מתענג על הפרי הבשל הממלא את פיו במתיקות ובזיכרונות - התגבשה במוחו תוכנית פעולה. הוא לקח את החרצן של האפרסק, עטף אותו בממחטה והניח בכיסו. הוא קרא לסוהר ואמר לו: "אנא מסור למושל שאני חייב לראות אותו! יש לי דבר מה חשוב מאד להגיד לו!" הסוהר צחק עליו, וכמובן לא נענה לבקשתו. אבל הבחור לא חדל מלנדנד ולהפציר בימים הבאים, עד שבסופו של דבר ניתנה הוראה מטעם שלטונות הכלא להביא את הגנב בפני המושל ולראות מה באמת יש לו להגיד. "הוד מעלתך", אמר הגנב אל המושל כאשר סוף סוף הובא בפניו. "הבאתי לך מתנה מאד יקרה ונדירה, במיוחד בשבילך!"הוא הוציא מכיסו את חרצן האפרסק העטוף בממחטה והגישו למושל. כשפתח המושל את הממחטה וראה מה בתוכו, הסמיק כולו מכעס וצעק על הגנב: "איך אתה מעז!! איזו חוצפה יש לך!! הרי זה חרצן פשוט של אפרסק! מה חשבת, שזה יוציא אותך מבית הסוהר? מקומך מאחורי הסורגים ולשם אתה מיד חוזר בחזרה!" הבחור התחנן בפני המושל להקשיב לו. "ראה, הוד רוממותך! זה אינו חרצן אפרסק פשוט! תאמין לי! החרצן הזה ניתן לי במתנה לפני שנים רבות. כאשר שותלים אותו באדמה - הוא מניב אפרסקים מזהב!" המלך לעג לגנב:"האומנם? מה אתה אומר!! ואם אכן זה כך, מדוע לא שתלת אותו בעצמך?" ענה לו הבחור: "הוד מעלתך, זהו שכאן בדיוק טמון המלכוד. מי שנתן לי את החרצן, אמר לי בפירוש כי הוא חייב להיטמן באדמה על ידי אדם ישר ונקי כפיים, אחרת הפירות שיגדלו יהיו סתם אפרסקים רגילים. מאחר ואתה יודע מה מצבי ומאין אני בא - כמובן שאני לא האדם המתאים לשתול אותו באדמה ולקבל פירות מזהב. היחיד שנראה לי מתאים זה אתה, אדוני המושל.. בכל ימי שבתי בבית הכלא הרהרתי והפכתי בנושא שוב ושוב, ולא נראה לי שבכל הממלכה יש אדם המתאים לכך יותר מאשר הוד רוממותך!" במקום לזרוח משמחה והתרגשות, התכרכמו פניו של המושל והוא האדים בחימה . ללא ספק היה המושל הזה ישר מהרבה מושלים אחרים שקדמו לו, אבל הוא לא יכול היה להימנע מלהיזכר איך בצעירותו הוא שיקר ורימה ודרס אנשים אחרים בדרכו אל הצמרת כאשר הוא מטפס מעלה מעלה על גוויותיהם. "לא, לא, אינני יכול לקבל את חרצן האפרסק" אמר לבחור. "יתכן שיש משהו בעברי שיפריע לי לקצור פירות של זהב. אני מציע שתיתן את חרצן הפלאים לראש הממשלה שלנו." כל העיניים הופנו אל ראש הממשלה. הלה הסמיק במבוכה ומלמל: "הו, לא... אני לא חושב שאני האדם המתאים!" הוא החל לגמגם, יודע בוודאות שהוא עושה מעשים לא ישרים בקבלו שוחד מכל מיני גורמים שרוצים להשפיע דרכו על המושל.. "אני חושב שכדאי שהחרצן יעבור לידיו של מפקד הצבא!" עכשיו היה זה תורו של המפקד להאדים ולהתבלבל. הוא ניסה למחות ולהגיד שאינו האדם המתאים, בתוך תוכו ידע שהיושר ממנו הלאה - הרי רצח של אדם חף מפשע היה תלוי לו על מצפונו, אותו רצח נתעב שביצע כדי לסלק את יריבו שעמד בדרכו להצלחה. מיד הציע מפקד הצבא שהחרצן יעבור לידיו של השר לענייני פנים. הלה בתורו ויתר גם הוא על החרצן, הרי ידיו אינן נקיות מפשע, כל השוחד והשלמונים שהוא מקבל מן האיכרים העניים תמורת האישור להרשות להם להמשיך ולעבד את חלקות האדמה הדלות שלהם. וככה עברה ההצעה לשתול את החרצן, במורד ההיררכיה השלטונית, ובסופו של דבר לא נמצא בין כל השרים ובעלי התפקידים ולו גם אדם אחד ישר שהיה מוכן בלב שלם לשתול את חרצן האפרסק ולקוות לפירות מזהב. באולם הגדול השתררה דממה. המושל הבין וקלט את מה שניסה הנער להעביר לו, ופנה אליו באומרו: "אתה איש מאד חכם, בחור צעיר. הוכחת לנו שהפשע שלך עלה לך ביוקר, ואתה משלם עליו, בעוד שאנחנו, כל הנוכחים באולם הזה, לא נענשים על מעשינו ומסתובבים חופשי.. נראה לי כי שהית מספיק מאחורי "הסורגים, ואני מצווה בזאת לשחררך. חזור חזרה אל חייך, ונסה לחיות את שאריתם ביושר! ולא רק על דרכיך שמור, אלא אנא השגח גם עלינו, שלא נחטא או נגרום עוול שוב!" וכך היה. הבחור יצא לחופשי, נשא לאישה את אהובתו, ושינה את דרכיו. בכיסו נשא תמיד, עד ליום מותו את חרצן האפרסק, כדי שיזכיר לו תמיד לא לסטות מדרך הישר. במותו הוריש את החרצן לילדיו, והמשפחה על דורותיה הפכה לעשירה ומשגשגת: אכן החרצן הזה, שנשתל בלבו של אבי המשפחה, הגנב לשעבר - החרצן אכן הניב פירות של זהב, והזהב הזה העניק להם הן חופש והן הצלחה.

 

נושא: FW: FW: מוסר השכל מליל הכלולות - בדיחה מהחיים ! זוג אחרי החתונה מתפשטים להכנס למיטה. הבעל מוריד את המכנסיים שלו, מושיט אותם לאשתו ואומר לה: "תלבשי את המכנסיים". האשה לובשת את המכנסיים, שגדולים עליה בכמה וכמה מידות והם נופלים ממנה ומשתלשלים סביב קרסוליה. "אני לא יכולה, זה גדול עליי" אומרת האשה לבעלה הטרי. "יפה", אומר הבעל, "תמיד תזכרי מי לובש את המכנסיים בבית!" האשה מורידה את תחתוניה ומבקשת מהבעל למדוד אותם. הבעל צוחק ואומר לה שהם קטנים עליו, אך היא מתעקשת. הוא מצליח להעלות את התחתונים עד הבירכיים בקושי ופולט: "אני לא יכול להכנס לתחתונים שלך" "יפה" אומרת האשה, "וככה זה ישאר עד שתשנה את הגישה !!!

 

פרופסור וספלי השוקולד.......... לכל אנשי הקשר שלי היקרים,אני נהנתי לאלללה מהסיפור ,מקווה שגם אתם תהנו , קבוצה של בוגרי אוניברסיטה, כולם בעלי קריירות מזהירות, ישבו ודיברו על החיים שהיו להם בזמן הלימודים. הם החליטו ללכת לבקר את הפרופסור שהיה להם באוניברסיטה, וכבר פרש, שתמיד הביא להם השראה. בזמן הביקור, השיחה הוחלפה בתלונות על לחץ בעבודה, על החיים ועל מערכות היחסים שלהם. הפרופסור הציע לתלמידים שלו שוקולד חם, הלך למטבח וחזר עם קערה גדולה של שוקולד חם ומבחר ספלים. הספלים היו מחומרים שונים, פורצלן, זכוכית, קריסטל וחרסינה. חלקם היו בעלי מראה יוקרתי, השאר פשוטים, חלקם יקרים וחלקם זולים. הוא הזמין את התלמידים שלו לבוא ולמזוג בעצמם את השוקולד. בזמן שלכל אחד מהם היה ספל של שוקולד חם בידו, הפרופסור שיתף אותם במחשבותיו. "שימו לב לכך שכל הספלים היוקרתיים, כל הספלים שנראים טוב, נלקחו, בעוד הזולים והפשוטים למראה נשארו מונחים לצד הקערה. זה נורמלי שתרצו את הטוב ביותר עבורכם, אבל זה המקור של כל הלחץ והצרות שלכם. הספל ממנו אתם שותים לא מוסיף דבר לאיכות של השוקולד שבתוכו. ברוב המקרים הוא סתם יותר יקר ולפעמים אף מסתיר את המשקה שבתוכו. מה שכל אחד מכם רצה באמת, זה כוס שוקולד חם. אתם לא רציתם את הספל... אבל במודע לקחתם את הספלים היוקרתיים. ובתוך שניות, התחלתם לפזול זה אל כוסו של האחר. כעת, חברים, בבקשה תחשבו על זה כך: החיים הם השוקולד החם. העבודה שלכם, הכסף והמעמד החברתי הם הספלים. הם רק כלים להחזיק ולשמר את החיים. הספל לא מגדיר את חייכם ולא משנה את איכותם. לפעמים, בגלל שאנחנו מתרכזים רק בספל, אנחנו לא נהנים מהשוקולד החם שקיבלנו במתנה. תמיד תזכרו את זה.. אנחנו מקבלים את השוקולד החם, ועלינו לבחור את הספל. האנשים השמחים הם אלה שאין להם הכל. הם פשוט מוציאים את המירב ממה שיש להם". ותזכרו תמיד: אנשים העשירים הם לא אלה שיש להם הכי הרבה, הם אלה שיודעים להסתפק במועט. אז תהנו מהשוקולד החם שלכם

 

יורם טהר-לב נפלא כמו תמיד עברתי על הספר עב הכרס בו מופיעה רשימת הרופאים המקצועיים של מכבי וגיליתי שעדיין איני מכיר את כולם - לשמחתי ולהפתעתי. ניסיתי על פי שמות המקצועות המוזרים לנחש במה מטפל כל אחד מהם. כי לומר את האמת כשהייתי בבטן אמי, עובר רך וענוג אימי לא ידעה שיש בעולם אמבריולוג בגן הילדים כשהתחלתי לכתוב לא התיעצו עם גרפולוג כשהשתוללתי לא טיפל בי נוירולוג וכשרציתי לקטר אפילו לא היה לי בלוג. אך היום תודה לאל התפתחנו השתכללנו, על עצמנו התעלינו ולכל איבר בגוף יש מקצוע (לא עלינו...) פרמקולוג וציטולוג ורדיוביולוג המטולוג ואונקולוג אנטומולוג דרדיולוג בקטריולוג גרנטולוג ואנדוקרינולוג. אין כבר שום סיבה לדאוג כל מכה אפשר לספוג אם יש לך יועץ שמסתים ב-לוג! לחסרי מוסר כליות מה יש לנו - נפרולוג ובמאי של הצגות זה ודאי דרמטולוג בחנפנים שמנשקים יטפל הפרוקטולוג מי שצריך יעוץ עסקי ימצא לו נתיבות אל הרנטגנולוג בגלגלצ ורשת גימל יטפל הרדיולוג מי שרוצה מעיל הדור ילך אל הטוקסיקולוג להפסקות חשמל אנחנו נזקקים לאורולוג לכל קבוצה של כדורגל מחפשים אימונולוג לאוהדי הכדורגל? שם דרוש אנתרופולוג ומי שמגדל גינה זה בלי ספק גניקולוג וחוקר תולדות העם הוא בוודאי ההיסטולוג במצעד הגאווה צועד לו הומיאופתולוג למי שיש גלים של חום מחכה ראומטולוג גלים של קור – קר-דיולוג אם אין גלים - לפתולוג מי שכותב שטויות כאלה הוא זקוק לפסיכולוג! כן כך נראים חיינו בעידן הדיגיטלי רופא בלי לוג? זה לא נורמלי אין שירות יעיל כזה משטוקהולם עד אבו דאבי אם פעם להתיעצות - היהודים הלכו לרבי היום תודה לאל הולכים לסניף מכבי. ומי שלא מרגיש בריא כמו האריה והממותה הגמל והשיבוטה יתכבד נא במטותא ויגיע לאסותא. מה נאמר ביום חגנו שהבריאות אכן תשרה במעוננו נתפלל: יא ראב יא ראבי הלוואי שלעולם לא נצטרך את סניף מכבי ונלך מאושרים מבסוטים וטובי לב בלי שום מיחוש ושום כאב על החתום מר טהרלב.

 

בוקר אחד, עובדים בחברת היי-טק יצרו רעש והמולה , הזיזו במרץ שולחנות, כיסאות, מחשבים, ושינו מיקום של תמונות ועציצים . במרכז כל הבלגן עומדת המנקה הזקנה ושואלת : "חמודים שלי, מה הולך פה ?! למה אתם מזיזים את הכל ?" מישהו עונה לה: "סבתא אל תדאגי, פשוט המכירות שלנו ירדו, לכן אנחנו משנים את הכל על פי היועצים ותורת הפאנג-שאוי. אחר כך המכירות ירקיעו שחקים !" ענתה המנקה: "חמודים שלי, - בבניין הזה, עוד לפני תקופת המחשבים, היה בית בושת וכאשר ה"מכירות" שלהם ירדו לא הזיזו את המיטות, פשוט החליפו את הזונות... !!!

 

הרי דש ת"ד 268 נהריה 22102 e-mail: dashharry@gmail.com איך אתם לא מתביישים? אתם, 44 שרים וסגני שרים, איך אתם לא מתביישים? האם אתם רואים את המדינה שאתם אמורים לנהל, מעיפים לפעמים מבט? איך אתם לא מתביישים? אתם רואים שיש כאן אנשים שאין להם דירה ראויה לחיות בה, יש אנשים שלא גומרים את החודש, רבים מהם גם לא יודעים איך להתחיל אותו? שמעתם שיש כאן הפגנות ,בהן דורשים "צדק חברתי"? הגיעה אליכם שמועה שאנשים מיואשים מתחילים לשרוף את עצמם ברחובות? האם ידוע לכם שחלק די גדול מהעם לא עבד אפילו יום אחד בימי חייו ותמורת למודי תורה שלו הוא מסכים ואפילו דורש שיפרנסו אותו ואת משפחתו הענפה מאד? מה לעשות שלמרות כל התפילות – המדינה כן. לגמרי במקרה זה אותו ציבור שמסרב להשתתף בהגנה על המולדת. אלוהים לא שולח כסף. לא צריך את צה"ל, אם מישהו רוצה לשרת, זה בסדר מצידם. הם יתפללו ואלוהים יציל אותנו. הם רק שכחו שהוא לא שלח כסף ואנחנו לא נוכל להסתכן שברגע הקריטי, כשנזדקק לו, הוא לא יהיה עסוק במקום אחר. שמעתם, ראיתם ולא נקפתם אצבע? אתם לא מתביישים? שמתם במקרה לב שיש כאן ציבור די גדול (בינתיים), אבל הוא מתעייף ומצטמצם כל הזמן, שגם משרת וגם עובד, מנסה לבנות בית ולהקים משפחה. קשה לו, כי הוא סוחב את כל המדינה על גבו. עליו לעשות חשבון טוב אם יוכל לגדל עוד ילד, אולי שלישי, כי עליו לפרנס קודם 12 ילדים של מישהו אחר.אולי הוא גם תוהה למה הוא לא מצליח לממן דירה, כשמישהו אחר קיבל אחת כמעט במתנה, בלי לעבוד אפילו יום אחד. ושמעתם על תושבים שבונים את ביתם בלי רישיון בניה וגם לא משלמים ארנונה וכאלה שמשלמים אלפי שקלים בשנה וכששמים 3 לוחות כגג למרפסת מגיעים לבית המשפט? אתם עדיין לא מתביישים? וכשקמות תנועות שדורשות שוויון, על מה אתם מוכנים "להתפשר"? ישרתו מגיל 22, אולי 24, מוטב 28, ואז רק יחליטו אם יואילו בטובם להצטרף לשרות לאומי, לא להיות חייל קרבי, חלילה. תציעו גם לכל החילונים ללמוד, לעבוד, להקים משפחה ובגיל 28 ללכת לעזור לתלמידים בשיעורי בית? נראה איזה צבא יהיה לנו בעוד עשור! נגמרו כבר כל המלחמות? ראש ממשלה, שני "משנה", 4 סגנים, 30 שרים "פשוטים", רובם ללא תיק וללא עבודה ועוד 7 סגני שרים, סה"כ 44 איש ואשה עסוקים בבעיה איזו מכונית לבחור. לגמר הגיעו ב.מ.וו., קרייזלר, אודי וסקודה.הבחירה קשה. לא עלה על דעתכם שלמדינה קטנטונת כשלנו מספיקים 15 שרים? אבל שינהלו אותה! בשביל זה אתם מקבלים משכורת. היתכן ששמעתם וראיתם כל זה ואתם עושים את כל המאמצים שהמצב הנוכחי יימשך, שהמדינה תלך לעזאזל, העיקר שהקואליציה לא תתפרק והכיסא המחומם היטב כל כך לא יישמט מתחת לישבנכם? איך אתם לא מתביישים? הרשו לי לא לברך אתכם על מה שאתם עושים כאן. הרי דש נהריה, יולי 2012 23.7.2012 ברגע האחרון - צריך דחוף לשחד ארבעה פורשים מקדימה. לא בעיה – מוסיפים עוד 2 שרים ועוד שני סגנים. 44 או 48, כבר באמת לא משנה. הסוכנות של קרייזלר הודיעה שיש לה מספיק מכוניות.

 

גברת זקנה הלכה למרכול לקנות אוכל לחתול שלה. היא הביאה ארבע פחיות לקופה כדי לבדוק את מחירן . הנערה שליד הקופה אמרה, "אני מצטערת, אבל ג'ים המנהל אומר שאנחנו לא יכולים למכור לך אוכל לחתולים ללא הוכחה שיש לך באמת חתול. הרבה אנשים זקנים קונים מזון חתולים כדי לאכול אותו בעצמם, ההנהלה רוצה הוכחה שאת קונה מזון חתולים - באמת - לחתול שלך. " הזקנה הלכה הביתה, לקחה את החתול שלה והביאה אותו בחזרה לחנות. ואז הם מכרו לה את מזון החתולים. למחרת, היא ניסתה לקנות שתי פחיות של מזון כלבים. שוב אמרה הקופאית: "אני מצטערת, אבל אנחנו לא יכולים למכור לך מזון לכלבים ללא הוכחה שיש לך כלב. הרבה זקנים קונים מזון לכלבים - כדי לאכול אותו בעצמם, אבל ג'ים המנהל רוצה הוכחה לכך שאת קונה את מזון הכלבים - לכלב שלך ". אז הזקנה הלכה הביתה והביאה את הכלב שלה. ולאחר מכן הקופאית הסכימה למכור לה את מזון הכלבים. למחרת הזקנה הביאה קופסה קטנה עם חור במכסה. הזקנה בקשה מהקופאית להכניס את אצבעה לחור . הקופאית אמרה, "לא, זה מסוכן, יכול להיות שם נחש בתוך הקופסה ". הזקנה הרגיעה אותה שאין בקופסה שום דבר מסוכן שיפגע בה. ואז הקופאית הכניסה את אצבעה לתוך הקופסה (דרך החור שבמכסה) ובמהירות משכה אותה החוצה. היא אמרה לגברת הזקנה, "זה מריח כמו חרא." והזקנה אמרה, "זה נכון, אני רוצה לקנות שלושה גלילים של נייר טואלט ...." ~~~~~~~ המסקנה: אל תתעסקו עם זקנים ~~~~~~~~~

 

רק 15 מילים: " אלוהים אבינו, הִכָּנֵס בביתי וְהַסֵר כל מחלות ודאגות לבי . בבקשה הגן ושמור על משפחתי. אָמֶן ." זוהי תפילה בעלת משמעות מאוד חזקה. אנא העבר ל 12 אנשים. ברכה תבוא עליך בתוך מספר דקות: בריאות ופרנסה.

 

בדיחה אישה עוזרת לבעלה להתקין תוכנה במחשב. לאחר שסיימו את התהליך בהצלחה, אומרת לו האישה שעליו לבחור סיסמא שיהיה לו קל לזכור, כך שיוכל להשתמש בתוכנה בקלות בכל פעם שיתבקש להזין סיסמא. בהיותו גבר טיפוסי, הוא קורץ לאשתו ומקליד בחלון הסיסמא: "זין" איך שהוא מקיש ENTER, אשתו מתפרצת בצחוק אדיר... על המסך הופיעה תגובת המחשב: "קצר מדיי, כניסתך נדחתה!"

 

בניית אתר בחינם

במידה ואתה רוצה לבנות אתר בחינם, תוכל להתנסות באחת מהמערכות שלנו לבניית אתרים בחינם, בחר עיצוב והתחל לבנות אתר לעסק שלך
 
מצד שמאל תוכלו לראות מגוון עיצובים שתוכלו לבחור לאתר הסלולרי החדש שתבנו בזופ בדקות הקרובות
 
לאחר שתכנסו למערכת הניהול תחשפו לאפשרויות רבות לניהול התוכן באתר, תקבלו קוד QR ייחודי לאתר שלכם, תוכלו לנהל דפי תוכן, מפות, טפסים ועוד..
 
לחץ כאן לבניית אתר בחינם

החבילות של זופ

זופ מציעה שירותי פרימיום, לניהול אתר המובייל שלך.  שימוש בדומיין שלך, אחסון ברמה גבוהה , קידום באינדקס אתרים שלנו ועוד...

 

 
לחץ כאן לצפייה בחבילות של זופ