אינדקס אתרים - קשת היהלום

 

לפני זמן רב בממלכה עתיקה, הייתה עיר שנקראה זאריה. עיר זו הייתה עיר גדולה ומשגשגת והייתה אחת מערי המסחר החשובות בממלכה. יום אחד, לשליט העיר נולדה ילדה. ילדה זו כיאה לנסיכה הייתה בעלת יופי מסחרר, שיערה הגולש שחור כעורב, עיניה חומות כאגוז, ועורה כצבע השנהב. ילדה זו נקראה הודיה. כבר מגיל צעיר ניכרו בה כל הסימנים הראויים לנסיכה, יופי מסחרר, ההליכה הגאה, ויכולת ניסוח ומחשבה מהירה שלא הייתה מביישת את גדולי התככנים בממלכה. רק דבר אחד היה שונה בילדה זו, חיבתה יוצאת הדופן לאומנות המלחמה. כבר מגיל צעיר בניגוד למה שהיה מקובל באותה התקופה, היא גילתה עניין בכלי הנשק ובניהול הקרבות ואף התגלתה ככישרון רב בשימוש בכלי נשק רבים ובייחוד בדיוקה הקטלני בקשת הארוכה. יום יום היא הייתה הולכת למתחם האימונים של החיילים, ומסתכלת על הקרבות המדומים שהיו עורכים. אביה, שהתחיל להבחין בדברים אלו, העריך את יכולותיה הגלויות לעין אך לא היה מרוצה מההתעסקות הממושכת שלה בכלי הנשק וכל פעם ניסה למנוע ממנה את הגישה למתחם האימונים. בדרך מסתורית שידועה רק לה היא תמיד הצליחה לחזור לשם שוב. היה זה בוקר רגיל, הודיה הלכה כהרגלה לכיוון מתחם האימונים, כשלפתע היא הבחינה בדבר מוזר. מכיוון היער שלצד הדרך היא הבחינה בזוית עינה בנצנוץ כסוף ונראה היה כי הוא בקע מחפץ שהיה קבור באדמה. היא הסתכלה מסביבה, לא ראתה אף אחד באיזור והחלה להתקרב לכיוון החפץ הזוהר. כאשר התקרבה מרחק מטרים ספורים מהחפץ היא ראתה שהזוהר לא נבע מקרני השמש שפגעו בחפץ אלא בקע מהחפץ עצמו. היא התקרבה אליו בזהירות, חרבה מוכנה בידה והכינה את עצמה לכל דבר העתיד לבוא. היא התחילה לצעוד לעבר החפץ וכשהגיעה אליו ראתה שזהו חפץ מאורך שקצהו בקע מקצה האדמה. היא הושיטה את ידה בזהירות אל החפץ, וכאשר אחזה בו ודבר לא קרה היא שלפה אותו בכח מהאדמה. כאשר היא הוציאה את כל החפץ מהאדמה, היא נדהמה לגלות שהייתה זו קשת ארוכה כסופה שבהקה באור מסתורי. היא בחנה אותו בידיה בזהירות מוקסמת משלמות הקשת מודעת לדבר הנדיר שהיא מחזיקה. היא העבירה את ידיה באיטיות על הקשת בוחנת באצבעותיה את העיטורים המורכבים, מתחה מספר פעמים את מיתר הקשת הגמיש, ופתאום ראתה כתב מוזר ולא מובן על הצד הפנימי של הקשת. היא בחנה מקרוב את הכתב, ולמרות שהוא נראה לה מוכר היא לא הצליחה לפענח את הכתוב. "אני אוכל לקחת את הקשת לסופר המלכותי, הוא בטוח יוכל לפרש לי את מה שכתוב, אבל עד אז נשמור על העניין הזה בסוד אסור שאנשים יגלו על הקשת", חשבה לעצמה ולאחר מכן הכניסה את הקשת לתיקה, ושמה פעמיה אל עבר הארמון. כשהתקרבה אל הארמון היא הקפידה לשמור על תיקה סגור וקרוב אליה. היא הלכה בזריזות לכיוון חדרו של הסופר המלכותי, מצפה בהתרגשות לעתיד לבוא. היא נעמדה מול דלת חדרו, נשמה נשימה קצרה ודפקה על הדלת. "היכנס, רק סגור את הדלת אחרייך", נשמע קול חסר סבלנות מתוך החדר. היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה. "הו הנסיכה, צר לי על התנהגותי הגסה" אמר תוך כדי קידה עמוקה. "זה בסדר, אין טעם בכל גינוני הטקס האלו כעת, יש לי משימה חשובה עבורך". הוא הביט בה במבט חשדני, "אעשה כל מה שיוטל עליי נסיכתי", אמר בקולו המתנגן. היא הוציאה את הקשת מתיקה והניחה אותו על שולחנו. "יש כתב בצד הפנימי של הקשת אך הוא כתוב בשפה שאינה מובנת, תהיתי אם תוכל לתרגם אותו עבורי". הוא בהה בקשת במבט משתהה, "הלכתי לעיר מקודם ואחד הסוחרים הציע אותה למכירה, הוא לא ידע מה ערכה הוא כנראה לא מבין גדול בקשתות", שיקרה. הוא נעץ בה מבט ארוך ולאחר מכן לקח את הקשת בוחן ארוכות את הכתב, ולאחר מספר דקות הוא הודיע לה קצרות. "מאיך שזה נראה זהו כתוב בשפה העתיקה, ייקח לי קצת זמן אבל אני אוכל לתרגם זאת עבורך", הוא הושיט לה חזרה את הקשת , "ועדיף שתסתירי אותה מאנשים אחרים אם היא חשובה לך, כי הסיפור הלא אמין שלך לא ישכנע אנשים אחרים". היא הנהנה קלות מופתעת מכך שסיפורה התגלה כלא אמין בכלל, והחליטה לנהוג כעצתו. היא הניחה את הקשת על השולחן, "אני אבוא אחר כך לקחת אותה תשתדל לעשות זאת כמה שיותר מהר כי זה חשוב", הם החליפו מבטים בפעם האחרונה ויצאה מהחדר. בעודה הולכת תוהה מה פשר הכתוב, היא הבחינה בכך שהיא לא אכלה מאז הבוקר והיא נעשתה רעבה. "עדיף לפעול על בטן מלאה מאשר כשרעבים, וגם ככה יעבור זמן עד שהוא יתרגם את זה, בינתיים נלך לאכול משהו קטן", אמרה לעצמה והלכה אל עבר מטבחי הארמון. לאחר שסיימה את ארוחתה, היא הציצה בשעונה והחליטה לעבור בדרך לחדרה אצל הסופר לראות כיצד מתקדמת העבודה. הפעם היא לא דפקה בדלת אלא פשוט נכנס לחדר העבודה, וישר עם כניסתה ראתה ערימת ספרים על שולחנו ודף כשעליו כתוב משהו ארוך ולצידו הקשת הכסופה. הוא הרים אליה את ראשו וסימן לה לשבת מולו. הוא הושיט לה את הדף שהיה על השולחן, "זהו התרגום שביקשת, זה כתב משונה זהו שילוב של מספר ניבים קדומים שמעולם לא ראיתי כמוהו עד עכשיו, אבל הצלחתי בסופו של דבר לתרגם אותו קחי", היא לקחה את הדף מידו והביטה בו.
 
"כאשר יצור החלום עומד מלא רהב, מתעלם לחלוטין ממכות הלהב. קשת הכסף כוונו אל יצור החלום, ושלחו בו את חץ היהלום."
 
היא קראה את השורה האחרונה בקול, מעניין מה זה יצור החלום והחץ שהכתב מדבר עליו", אמרה בתמיהה.
הוא הושיט לה חץ דק שראשו מוכסף, "אני מאמין שזהו חץ היהלום שעליו הכתב מדבר. במהלך בדיקותיי במקרה מצאתי תא סודי בפנים הקשת ובתוכו היה החץ".
היא בחנה את החץ בידיה, הוא היה עשוי מעץ חזק אך לא מוכר וראשו הכסוף היה ממתכת שלא ראתה מימיה. לאחר שסיימה לבחון את החץ הוא לקח את הקשת, והעביר את ידו על איזור מסוים לצד הכתב. לפתע, מסדק צר כמעט בלתי נראה, נפתח פחת קטן ובגודל המדויק של החץ. הוא הניח את החץ בתוך הפתח שנוצר ולאחר מכן הפתח נסגר.
"אני מציע לך לא להשתמש בחץ הזה עד שתגלי למה הוא משמש ומיהו יצור החלום שעליו הכתוב מדבר כי רק החץ הזה יכול לפגוע בו עלייך להשאיר אותו במקום זה עד אשר תגלי את מטרתו", אמר לה בעודו מחזיר לה את הקשת.
היא הכניסה את הקשת לתיקה, "כך אעשה", אמרה בקול שקט ויצאה מהחדר.
היא יצאה אל חצר הארמון והתיישבה תחת אחד העצים העתיקים שנהגה לשבת תחתיו מאז שהייתה ילדה.
בעודה מנסה לחשוב מה לעשות, ולגלות מיהו יצור החלום שעליו מדבר הכתב, היא ראתה את אחד המשרתים מתקרב אליה ונעמד לצידה.
"אביך הוד מעלתו שלח אותי לקרוא לך, מתקיימת כעת ישיבת חירום והוא דורש את נוכחותך כולם מחכים לך, אנא הגיעי במהירות האפשרית", היא הביטה בו למספר שניות, "אני מיד הולכת מעניין מה קרה", ורצה במהירות אל חדר הישיבות.
היא נכנסה לחדר מתנשפת קלות לאחר שרצה כל הדרך,
"אני מתנצלת על האיחור, לא הודיעו לי לפני על הישיבה וברגע שהודיעו לי באתי במהירות האפשרית". היא התיישבה באחד הכיסאות הפנויים, "זה בסדר ילדתי, לא קרה כלום חיכינו לבואך כדי להתחיל", הוא אמר לה בחיוך חמקני והפנה את מבטו לשאר יושבי השולחן, "ועכשיו כשכולם כאן נוכל להתחיל אז קדימה לעבודה".
היא הביטה לראשונה באנשים סביב השולחן, וראתה שבניגוד לישיבות רגילות היו שם רק בני המשפחה הקרובה ואחד מנושאי הכלים של אחיה. מה שהפתיע אותה הוא שדווקא הוא לא הגיע.
"אני דורש את תשומת הלב המלאה של כולם, גם את שלך הודיה", היא הסתובבה אליו במבוכה קלה, "הגיעה שמועה לאוזניי ששתיים ממשפחות האצולה הפחותות בממלכה נכנסו לסכסוך ביניהן על שטחי אדמה, וממה שנודע לי עליי להגיע לשם במהרה", יושבי השולחן הביטו זה בזה בבלבול קל, "אלו שתי אחוזות שמיקומן קרוב לבירה, אני אצא עם שחר יחד עם הודיה ונלך לפתור את העניין הזה אחת ולתמיד לפני שזה ייצא משליטה".
הודיה הביטה בו במבט מופתע, "למה דווקא אותי?" שאלה אותו.
"אין ספק שאת קשתית מוכשרת ואין לנו הרבה כאלה במשמר הארמון, ואף אחד שמגיע ליכולותייך. ובנוסף לכך ואף יותר חשוב, את נבונה מאוד וכישרון הדיבור המעולה שלך עשוי להיות לעזר במשימה הניצבת בפנינו."
היא הנהנה בראשה לאישור.
"אז לאחר שהעניין הובהר, צריך להתכונן נצא מחר מוקדם ככל שנקדים לצאת כך נקדים לסיים עם זה", הוא סימן בידו לסיום הישיבה, ולאחר מכן כולם החלו לצאת מהחדר.
"חכי רגע הודיה אני צריך לדבר איתך לפני", אמר לה אביה שנייה לפני שיצאה מהחדר. היא נעמדה והוא סימן לה להתקרב אליו. "מחר אני רוצה שתישארי לצידי כל הזמן גם בדרך וגם לאחר מכן, אני לא רוצה שתעשי שום דבר בלתי צפוי שלא נאמר לך האם אני ברור", היא הביטה בעיניו במבט נוקשה, "ברור מאוד אדוני, לא אאכזב אותך".
הוא חייך אליה, "אז לכי להתארגן מחר מצפה לנו יום ארוך ואת צריכה להיות במיטבך", היא הנהנה לעברו ויצאה מהחדר לכיוון מגוריה.
כשהגיעה לחדרה היא הוציאה את הקשת מתיקה, "אני מקווה שמחר לא נצטרך לחשוף אותך לעיני כולם", חשבה לעצמה והוציאה את החץ הדק ממקומו בעודה תוהה מהי מטרתו.
יום המחרת הגיע, ועם שחר נשמעו תקיעות הקרן המעידות על בואו של השליט אל הבירה.
הם יצאו במרכבה המלכותית, מלווים בשומרי ראש רבים ושמו פעמיהם אל עבר ההרים שמעבר להם שכנו האחוזות הבעייתיות. לאחר מספר דקות שהתקדמו בקצב איטי הם יצאו מהעיר והחלו ברכיבה מהירה דרך ההרים.
בעוד המרכבה ממשיכה בדרכה בשביל ההררי, הודיה ישבה לה בצד כשתיקה ובתוכו הקשת בין ידיה. לפתע נשמעו צהלות הסוסים, והמרכבה זז מצד לצד בצורה מסוכנת ולאחר מכן נעצרה.
השליט והודיה יצאו במהירות מהקרון כדי לראות מה קרה, וראו סימן שחור על הקרקע לפניהם. "זה נראה כאילו האבן נשרפה, ואני יכולה לנחש איך זה קרה", אמרה הודיה בתקיפות והצביעה על אדם לבוש שחורים שעמד על קצה צוק מעליהם.
"מי אתה ומה אתה רוצה?" צעק אליו אביה בעוד שומרי הראש מתכוננים במבנה התקפי.
"תתכונן למוות כי אלו הדקות האחרונות שלך עלי האדמות שליט יקר", קולו המלגלג נשמע בבהירות מועצם על ידיד הכשף שבו השתמש.
חיילי המשמר החלו להתקדם אל הצוק שעליו עמד המכשף המוזר, בעוד הודיה החליטה שהגיעה הזמן לחשוף את הקשת. "חץ יגיע מהר יותר מכל חייל, צריך לחסל אותו בהקדם".
בעודם מתקדמים החל המכשף בלחש בשפה עכבישית ומוזרה, מדבר בהברות לא ברורות. למולם החל להתגבש עשן שחור שלאט לאט החל ללבוש דמות.
"מהר הודיה את חייבת להרוג אותו לפני שיסיים חיצייך הם התקווה היחידה שלנו!", היא הנהנה במהירות, הוציאה מתיקה את הקשת המוכספת, טענה בה חץ ותוך שניות בודדות מרגע שהוא אמר זאת החץ טס בדייקנות קטלנית חותך את האוויר וננעץ בגרונו של המכשף.
אביה הביט בפליאה בקשתה המוכספת, "אין זמן לזה אני אסביר אחר כך", אמרה. "עכשיו יש דברים חשובים יותר להתעסק איתם".
המכשף התנודד במקומות למספר שניות, ושלף בכוחותיו האחרונים את החץ.
"זה לא יעזור לכם, המעשה נעשה ואתם תמותו בכל זאת, ואדוני רודאר יהיה סוף סוף המלך!". אמר המכשף בקול חלוש וצנח ארצה.
פתאום למולם, העשן השחור החל מתערבל באוויר וללבוש צורה.
הודיה ניסתה לירות בו מספר חיצים אך החיצים פשוט עברו דרך העשן.
לאחר דקה העשן לבש צורה ברורה ונראה כשד שיצא מהשאול.
גופו היה שחור כפחם קווי גופו מוגדרים בקושי, זרועותיו השחורות הסתיימו בטלפיים מכוערים למראה, ועיניו היו נקודות אדומות בוהקות שנראו מתערבלות בשחור האחיד.
היצור המוזר הושיט את אחת מידיו לעבר המרכבה, וברק צהוב נורה ממנה והשמיד אותה.
"מה היצור הזה?" צעק אביה בבהלה בעודם מתחבאים מאחורי שרידי המרכבה.
"איני יודעת אבל נצטרך למצוא דרך לחסל אותו, ומהר."
היצור שאג ביללה לא אנושית והחל להרוג את שומרי הראש שהתקדמו לעברו.
"נצטרך לשלוח מישהו שיזעיק עזרה", וקרא לאחד משומרי הראש. "לך בשיא המהירות לעיר ותזעיק כל עזרה שתוכל להביא! זה מקרה חירום!". השומר הנהן בראשו והחל לרוץ אל עבר העיר.
לפתע נשמע פיצוץ עז, ולאחריה זעקת כאב אנושית. "אף אחד לא יילך מכאן בחיים", אמר השד בקולו המבחיל בעוד ידו מושטת לכיוון השומר ומעלה עשן.
השליט והודיה הביטו בזעזוע בשומר המפוחם בעודם תוהים מה לעשות. הם הביטו בשומרי הראש הנהרגים בזה אחר זה תחת ידו של היצור, וניסו למצוא פתרון. "איך נוכל להרוג את היצור הזה, הוא נראה כמו יצור מחלום בלהות!", אמר אביה שכבר היה על גבול ההיסטריה. הודיה ששמעה זאת נזכרה לפתע בכתב על הקשת והחלה ממלמלת לעצמה, " כאשר יצור החלום עומד מלא רהב, מתעלם לחלוטין ממכות הלהב. קשת הכסף כוונו אל יצור החלום, ושלחו בו את חץ היהלום" , היא אמרה את השורה האחרונה בקול, "מה את ממלמלת לעצמך ילדתי?" שאל אותה אביה. "היא הביטה בו ומבט נחישות בעיניה, "אני חושבת שמצאתי את הדרך להביס את היצור הזה אבל נצטרך זמן קצר בשביל זה". הוא הביט בה חוסר אמון, "מה תוכלי לעשות?", שאל בספק. היא חייכה אליו חיוך מסתורי, "חכה ותראה", אמרה קצרות. היא התכוננה לצאת ממחבואה ואביה תפס את ידה, "תבטיחי לי שתיזהרי", אמר לה בקול מתחנן. היא הניחה יד מרגיעה על כתפו, "אל תדאג אבא אני יודעת מה אני עושה, אתה תראה הכל יהיה בסדר", הוא הביט בה בהבנה ושחרר את ידה.
היא עלתה על הרכבה השבורה נשמה נשימה עמוקה, הביטה בשומרים המתים, הוציאה את החץ ממקומות החבוי והתכוננה לרגע המכריע.
היא כיוונה את הקשת ובה החץ אל היצור המפחיד, עצמה את עיניה בריכוז, והכינה את עצמה למהלך שיקבע את גורלם.
אביה הביט בה בגאווה בעודה עומדת, הקשת הכסופה בידיה, שיערה השחור מתערבל באוויר מאחוריה.
היא החלה לדקלם את הכתב העתיק בקול נוקשה בעודה עיניה עצומות בריכוז.
"כאשר יצור החלום עומד מלא רהב, מתעלם לחלוטין ממכות הלהב. קשת הכסף כוונו אל יצור החלום, ושלחו בו את חץ היהלום". עם כל מילה החץ החל לבהוק בכסף חזק יותר ויותר, וכאשר הגיעה למילים האחרונות היא ממש קראה אותן בקול. "השד ששמע זאת, הפנה אליה את מבטו ופחד נגלה בעיניו האדומות. מבטיהם הצטלבו לרגע בודד, ובעיניו הופיעה ההבנה שזה עומד להיגמר.
היא כיוונה את הקשת, הביטה ביצור המזוויע, ושיחררה את החץ.
החץ שרק באוויר בנתיבו האווירי מכוון ליצור הבלהות, ולאחר שניות מספר נשמעה זעקה אל אנושית שנשמעה למרחק מילים. 
החץ ננעץ בגופו השחור, במקום שבו אמור היה להיות ליבו בדייקנות קטלנית. היצור ניסה להוציא את החץ הכסוף מגופו, בעודו מתחיל להתמוסס באוויר.
לאחר מספר דקות הוא נעלם לחלוטין ורק החץ שהפך מכסוף לשחור עמוק. "היא הרימה את החץ השחור הביטה בגופות השומרים, והבינה שהכל הסתיים. "עשית את זה ילדתי! ידעתי שאת מסוגלת לכך!", צעק לה אביה וחיבק אותה בכוח. היא הביטה בעיניו, עצובה מעט, "עשינו זאת, אך טיפשותו של רודאר עלתה בחיי אדם רבים היום.", אמרה לו בקול שקט.
"אנחנו נטפל בו כשנחזור, אין לך מה לדאוג ילדתי", הוא הסיט את שיערה מפניה, "את עשית היום מעשה אמיץ בצורה יוצאת דופן, אני מאוד גאה בך, אסור לך להיות עצובה", היא חייכה אליו, "כן אבא, אתה צודק, עכשיו נחזור נצטרך לטפל ברודאר ובפצועים".
הם שלחו את אחד השומרים שנשארו ללא פגע, ואמרו לו שיחזור לעיר להביא מרכבות להחזיר את הפצועים והגופות. 
הם חזרו לעיר מלווים במרכבות המלכותיות, ועשו דרכם אל הארמון.
כאשר הגיעו, השליט עשה אסיפה כללית, ובה הכריז על בנו רודאר, שבינתיים נמלט מהארמון, כעל בוגד קושר קשר, שעליו לעמוד לדין, והציע סכום עתק על ראשו.
ובעוד המצב בעיר נרגע, חזרה הודיה לגיחותיה לתוך שטחי האימונים, אך בניגוד לעבר אביה לא מנע זאת ממנה.
 
זה הסיפור מקווה שתאהבי:)
 

בניית אתר בחינם

במידה ואתה רוצה לבנות אתר בחינם, תוכל להתנסות באחת מהמערכות שלנו לבניית אתרים בחינם, בחר עיצוב והתחל לבנות אתר לעסק שלך
 
מצד שמאל תוכלו לראות מגוון עיצובים שתוכלו לבחור לאתר הסלולרי החדש שתבנו בזופ בדקות הקרובות
 
לאחר שתכנסו למערכת הניהול תחשפו לאפשרויות רבות לניהול התוכן באתר, תקבלו קוד QR ייחודי לאתר שלכם, תוכלו לנהל דפי תוכן, מפות, טפסים ועוד..
 
לחץ כאן לבניית אתר בחינם

החבילות של זופ

זופ מציעה שירותי פרימיום, לניהול אתר המובייל שלך.  שימוש בדומיין שלך, אחסון ברמה גבוהה , קידום באינדקס אתרים שלנו ועוד...

 

 
לחץ כאן לצפייה בחבילות של זופ